יום ג כ' בתמוז
08:47
פירושים מאת אהבת חיים
א. "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד" פרשת במדבר
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל־משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמר" אמרו חז"ל שפסוק זה מרמז לאדם שכל מי שרוצה להיות כמשה רבינו ע"ה יכול להיות. אימתי? בזמן שישים עצמו כמדבר שכולם דורכים עליו, וגם כסיני שיהיה עניו מאוד, וגם באהל מועד שכמו לאהל אין יסוד בקרקע והוא עומד רק על גבי חבלים ויתדות כך חיי האדם בעולם הזה ארעי. ואם אדם יחשוב זאת ממילא יהיה כל משאו ומתנו באמונה ואפילו שמבזים אותו אינו רב עם הבריות, וגם אינו שונא לאף אחד, וגם אינו מדבר לשון הרע, וגם יש לו זמן ללמוד תורה לשמה ויקבל שכר כמשה רבינו ע"ה. עוד אמרו חז"ל שבשעה שרצה הקב"ה ליתן התורה לישראל, נתן התורה לשבעים אומות ולא רצו לקבלה, כמו שכתוב "וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן", באו אדום וישמעאל ואמרו ודאי לנו שייכת התורה מפני שאנחנו בני מלכים וגם אנחנו רבים, ישראל מה? אמר להם הקב"ה: התורה היא בתי ואני רוצה להשיאה, אבל האשה נקנית בשלשה דרכים, בכסף, בשטר ובביאה. אם יש לכם שלשת דברים אלו אתנה לכם, וכשלא היה להם הלכו לדרכם. באו ישראל לקבל התורה אמר להם הקב"ה: תנו לי שלשה דברים כמו שבקשתי משבעים אומות, בכסף – דהיינו שלום, שיהיה ביניכם שלום וכמו שכתוב "הכסף יענה את הכל", כי כיון שיש כסף יש שלום בית וזה שכתוב שבימי שלמה אין הכסף נחשב למאומה, רוצה-לומר שבימי שלמה היה שלום בעולם. בשטר – שטר זה ספר יוחסין, מיד כתוב "ויתילדו על משפחותם לבית אבותם", על כל שבט ושבט היה אות ה' בראשונה ואות יו"ד באחרונה, כמו שכתוב בפרשת פנחס, משפחת החנכי, משפחת הפלאי וכו', לא כן באדום וישמעאל שתמיד נמצא בהם תערובת נתביישו וברחו. ובביאה – זו מדת הענוה שתהיה יציאתו כביאתו כמו שהנשמה באה נקיה, כך יזכה לצאת מן העולם הזה, והאיש העניו זוכה לכל הטוב, ומשה רבינו לא זכה אלא על ידי הענוה שנאמר "והאיש משה עניו מאד".

אמרו ישראל: רבונו של עולם, אנחנו כמדבר שכלם דשין בו, וזה שכתוב "וַיְדַבֵּר ה' אֶל־משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" וכך מצינו אצל מרדכי הצדיק שעל ידו ניצולו ישראל, מרוב ענותותנו, כמו שכתוב ומרדכי יצא ברחוב העיר בלבוש שק, ודבר כזה אפילו איש בינוני או אפילו איש בזוי לא יעשה, וכ"ש ת"ח ואיש גדול בין הבריות כמרדכי, שהיה אחד מאנשי הסנהדרין וכו', וכן מצינו ברשב"י שזכה לכל התורה ולכל הסודות והגאולה על-ידי ענותנותו, ובמדרש מביא שפעם אחת שאלו מרשב"י שאלה שהתוכחות כתובות פעמיים בתורה, פעם אחת בפרשת בחוקותי ופעם השנית בפרשת כי-תבא, התוכחות כתובות בתורת כהנים הם כנגד חורבן בית ראשון, והתוכחות שבמשנה התורה הם כנגד בית שני, ומדוע בתוכחות שבתורת כהנים יש הבטחות של נחמה, כגון "וזכרתי את בריתי יעקב" וכו', ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וכו', דברים המשיבים נפשם של ישראל ומחזקם באמונה, אבל בתוכחות שבמשנה תורה לא ראינו שום נחמה? ענה רשב"י ואמר: כל הקללות הם ברכות, ראו נא שהקללה הקשה שבכל הקללות הוא הכתוב "גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזּאת יַעְלֵם ה' עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ", יעלם (בפתח) לא כתוב אלא יעלם (בשוא), כלומר שהקב"ה ישרה שכינתו בישראל ונשבע שלא להכרית את ישראל ח"ו, ומה שכתוב "והָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ", שם רמז קץ הגאולה, ושמחו שמחה גדולה כל חכמי ישראל על התשובה של רשב"י, וזה הכוונה במדבר סיני, וגם רשב"י לא זכה אלא במדבר, שמפני גזרת מלכות רומי ברח מהם ונחבא במערה, אבל בקץ הימים לא יהיו אנשי מופת מפני שבאותו הזמן יהיה דור של גסי רוח, כמו שכתוב במסכת סנהדרין "בת קמה באמה, כלה בחמותה, וחוצפא יסגא" וכו', וכן במסכת סוטא דף מא, עא. וכן כתב הגאון חתם סופר בפרשת תזריע על הפסוק "כלו הפך לבן טהור הוא", כשאתה רואה שהמלכות נהפך כלו למינות שאינם מאמינים בחכמים האמתיים ומתנגדים לתורת שמים, כמו פרעה שהיה יודע שיש פטרון בעולם, ובכל זאת אמר מי ה', וכן המן הרשע שהיה יודע התורה ובכל זאת בקש לעקור שורש ישראל, אותו הדבר בקץ הימים שהמינות והחוצפה יסגי, אם יש מדמה עצמו כמדבר שכולם דשים בו וכלם לועגים עליו, והוא אינו מתבייש ושומר תורת שמים שכרו כפול ומכופל.
ב. "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם" פרשת מסעי
"וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּיה'; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם", כתב המגיד מדובנא ז"ל, אדם שבורח מהאוייב ואינו יודע איפוא בורח אם למקום טוב או להיפך, העיקר אצלו הבריחה וההתרחקות מהאוייב, לכן חושב בכל תחנה ותחנה שמתרחק מהאוייב. אבל היודע שהוא הולך ומתקרב למקום טוב, אזי הוא חושב מתי יגיע למקום, ולא חושב כמה הוא מתרחק מהאוייב, אותו הדבר פה, ישראל יצאו ממצרים חשבו שבורחים מהאוייב ולא ידעו את טובת הארץ שלפניהם, ארץ זבת חלב ודבש, ארץ שמכפרת עוונותינם, ארץ שמאריכים ימיהם עליה שנאמר "למען ירבו ימיכם", וזהו שכתוב "מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם"חשבו רק כמה מסעות נתרחקו ממקום שיצאו, אבל משה ראה את מה שלפניו כי טובה הארץ מאד מאד, לכן כתוב "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם", דהיינו עוד כמה מסעות יש לפניו עד שמגיע למחוז חפצו.
ג. “והיה כי תבא אל הארץ אשר ה’ אלקיך נותן לך לנחלה" פרשת כי תבוא
ידוע אין והיה אלא לשון שמחה וזה פלא והלא יש בפרשה זו צ”ח קללות, אם כך איזה שמחה יש כאן? אלא רמז לבעל תשובה שעונותיו וזדונותיו נעשים לו לזכיות, כן אמרו חז”ל שהקללות בהיפוך הפסוק יהיו ברכות, והיה כי תבוא, אותיות “תבוא” הן אותיות “אבות”, כלומר שבעל תשובה זוכה בארץ החיים עד אבות העולם, דבר אחר היה כי תבוא אל הארץ אמר דוד המלך עה”ש ביקש מהקב”ה שלשה דברים כאותיות אחת, ואלו הם: ארץ-ישראל, חיי עולם הבא ותורה. אלו שלשה דברים מתנות טובות הן, אבל אי אפשר לאדם לקבל אותם בלי יסורים ובלי נסיונות קשים, אבל כשהאדם לומד תורה באהבה פטור מיסורים
א. "אין שום דבר בשכל, שלא יהיה תחלה בחוש"
ב. "כבוד האדם להודות על שגיאה"
ג. "האדם נברא להבין ולהשכיל"