יום ג כ' בתמוז
08:03
פירושים מאת מלאך הברית
א. “ויברך אתם משה” לט, מג פרשת פקודי
“מה ברכה ברכן? רבותינו אמרו: ”ה’ אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים” (דברים א, יא), רבי מאיר אומר: “יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם” והם אמרו “ויהי נועם ה’ אלוקינו עלינו” (מדרש תנחומא, פקודי יא). יש לבאר, כי בשתי הדעות של חכמינו ז”ל ישנה משמעות פנימית אחת: משה רבינו בירך את ישראל שיישארו בקדושתם תמיד, ועל ידי כך יזכו לכל ההשפעות הטובות וריבוי זרעם לברכה.

נבאר זאת, על פי דברי הזוהר הקדוש (בראשית ח) שמפרש את הביטוי “מעשה ידיו” על אות ברית הקודש, וכך מתפרשים שם הפסוקים “ומעשה ידיו מגיד הרקיע” (תהלים יט) והפסוק “ומעשה ידינו כוננהו”. והרב “מקדש מלך” מבאר את משמעות ההגדרה “מעשה ידיו”, משום שהתיקון המושלם נעשה בו על ידי מצוות המילה שאדם עושה בו. מעתה, כיוון שעסקו וטרחו בני ישראל בבניית משכן להשראת השכינה, ועל ידי זה יתרבו כמה וכמה מצוות כמו של הקרבת קרבנות, וכל מצוה ומצוה היא תולדה רוחנית רבת משמעות - “תולדותיהם של צדיקים: מצוות ומעשים טובים” (בראשית רבה ל, ו), מדה כנגד מדה ברכם גם משה רבינו ע”ה שתשרה השכינה והברכה בקרב ישראל, וירבו תולדות בבנים צדיקים. וזהו הפירוש הראשון שבמדרש: “ויברך אותם משה”, בירך את “אות” וחתימת הקדושה שבהם, “יוסף ה’ עליכם ככם”, שייצא מכם זרע קודש כמוכם. ובפירוש השני בירכם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם”, שתשרה השכינה באות הנשלם על ידכם, והם לעומתו ברוך יאמרו: ויהי נועם ה’ אלוקינו עלינו - שישפיע השי”ת עלינו אור עליון “ומעשה ידינו”, במצוות המילה “כוננה עלינו, ומעשה ידינו” - גם במצוות הפריעה “כוננהו” - יגלו את החסדים, ואכן נזכה להוליד בנים צדיקים.
ב. "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" יב,ג פרשת תזריע
בספר "תניא" (סימן צה), לאחד מגדולי הראשונים ז"ל, הביא מנהג ישראל שהיו מברכים את הרך הנולד ביום הכנסו לברית "היה אח לשבעה ואב לשמונה", וכתב שם שמנהג זה יסודו בההרי קודש, כפי שמובא במדרש תהלים (פרק ד): "אמר רבי זעירא: שיחתן של ישראל תורה היא, שאין אומרים 'תהא אח לשבעה ואב לשמונה". ובהמשך מביא המדרש שם את ביאור הברכה, שרבי יהושע בן לוי פרש: אב לשמונה- זה אברהם, שהיה אב ליצחק, לישמעאל ובני קטורה שהיו ששה נפשות: זמרן, יקשן, מדן, מדין, ישבק ושוח. הרי אברהם אב לשמונה, ואח לשבעה זהו יצחק שהיו לו שבעה אחים אלו-ישמעאל ובני קטורה. ורבי שמואל במדרש שם מפרש את כוונת הברכה כך: אב לשמונה הוא ישי אבי דוד שנאמר עליו: "ודוד בן איש אפרתי הזה מבית לחם יהודה, ושמו ישי, ולו שמונה בנים" (שמואל א, יז, יב) ואח לשבעה זהו דוד שהיו לו שבעה אחים. והנה במדרש בפרשתנו נאמר: "אשה כי תזריע וילדה זכר", הדא הוא דכתיב "תן חלק לשבעה וגם לשמונה" (קהלת יא,ב) אמר הקב"ה: אם שמרת ימי נדה- אני נותן לך בן ואתה מלו לשמונה ימים" כלומר, בזכות שבני ישראל שומרים את שבעת ימי הנדה הם זוכים לחבוק בן זכר אותו הם ימלו ביום השמיני. על פי דברי המדרש הללו. נוכל להסביר את פירוש הברכה "תהא אח לשבעה ואב לשמונה" באופן שונה. דהיינו, שבזכות שמירת שבעת ימי הנידה תזכה להיות אח לשבעה, ובזכות המילה שנעשית ביום השמיני תהא אב לשמונה. וכאשר נתבונן בדבר נראה שבאמת הברכה הזאת מבוססת על עדני הצדק וההגיון, ששמירת הנדה היא מצוה שקיימו אותה הוריו של הרך הנימול, ולכן כאשר אנו מברכים את התינוק "תהא אח לשבעה" אנו למעשה מברכים בכך את ההורים, שיזכו לטעת עוד שבעה ארזים בישראל, אך מצות המילה נעשית בגופו של התינוק בעצמו, ומשום כך הברכה מתמקדת בשכר שיזכה אותו תינוק, שהוא בעצמו יזכה להיות אב לשמונה בנים.
ג. "וַה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ" פרשת וילך
"וַה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת"; ידוע כי השכינה הולכת עם האדם בכל מקום ומקום, אולם מבואר בספרים כי אין בזה מידה שווה; מי שזוכה – עומדת השכינה כנגדו, וכשהוא מסתכל בפניו הרי בעצם הוא מסתכל על השכינה, ומי שאינו זוכה – הולכת השכינה מאחוריו, כדי שלא יביט בשכינה היות ואין הוא ראוי ומוכשר לכך. עניין זה שהשכינה הולכת עם ישראל כבר מפורש בתורה: "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם" (שמות יד, יט). אך אנו מבחינים בשתי דרגות של הליכת השכינה: 'לפני מחנה ישראל' – כל זמן שהיו צדיקים, 'וילך מאחריהם' – משחטאו ישראל ואמרו "המבלי אין קברים במדבר". מאותה שעה לא היו ראויים שוב להסתכל בשכינה. כך גם מצינו אצל שאול המלך ע"ה, שלאחר שחטא אמר הקב"ה (שמואל-א טו, יא) "כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי", שכבר אין לו זכות להסתכל בשכינה. בספרי המקובלים כתבו על-פי הזוהר, שהתנאי הראשוני להגיע למדרגת ההסתכלות בפני השכינה, הוא הברית החתום בבשרנו.

מי שאינו מהול אינו זוכה ללכת אחרי השכינה, באופן שהשכינה תלך לפניו. כאשר הקב"ה מצווה את אברהם אבינו ע"ה לכרות עמו ברית מילה, נאמר לו (בראשית יז, א): "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" – כל עוד שלא נימול, הרי השכינה עומדת מאחורי אברהם, ואברהם הולך לפניה, אולם אחר שיתקיים בעצמו "והיה תמים" על ידי מצוות המילה, אז יזכה שהשכינה תהלך לפניו ואילו גבי נח שהיה מהול אבל לא בשלמות ('מל ולא פרע'), הוא התהלך עם השם באופן שווה, כפי שנאמר (שם ו, ט): "את האלוקים התהלך נח" – השכינה לא הלכה לפניו שהרי עדיין לא פרע כהלכה, אולם השכינה גם לא הלכה מאחריו, שבכל זאת מל את עצמו, אלא היה זה סוג מהלך בבחינת 'שווה בשווה'.

גדולה היא מצוות המילה לזכות לדבקות עם הקב"ה, ובזכותה תהלך השכינה הקדושה לפנינו; "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה" (שיר-השירים א, ד), נמשכים אנו ללכת אחרי השכינה, שהרי "הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו" וכבר קיימנו מצוות המילה, ונכנסנו כולנו לקדושה הגבוהה. ("חדריו" נוטריקון חדר-ו. אות ו' רומזת למידת ה"יסוד" שהיא הספירה השישית, ומצוות המילה היא תיקון היסוד, שהיא מידת הקדושה) ובכל הדורות, כשאנו נוכחים בכריתת הברית בין ישראל והקב"ה ע"י מצוות מילה, ישנה שמחה גדולה כהמשך הפסוק הנ"ל – "נגילה ונשמחה בך", ושמחה זו מתבטאת בסעודת מלכים של משתה ושמחה – "נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן", ואין לך גילוי של טוהר לב ישראל יותר משמחה זו על אהבת ה' וישראל. הפסוק שלפנינו נותן לנו פתח להבין את הזכות הגדולה בהליכת השכינה לפנינו – כך אנו בטוחים בכוחה להכניע את שונאינו, שונאי ישראל: "וַה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ", השכינה מהלכת לפניך ועל ידי כך תזכה כי "הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ", ובסגולה זו תישמר מכל אויבי הגוף והנפש, שגם היצר הרע ייכנע לפניך – "לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת".
א. "מי שמתחשב עם בני-אדם לא מבין ענייני הזמן"
ב. "ההצלחה היא כמו סולם, אי אפשר לעלות כשהידים בכיסים"
ג. "מוטב להתפלל בלב נטול מילים, מאשר במילים נטולות לב"