"לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו"
הבן איש חי עם מוסר גדול לאלו המנסים 'לצאת בסדר' גם עם היצר-הטוב וגם עם יצר-הרע
top of page
"וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ"
אור-החיים הקדוש על מדוע נאמר "וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ" שהרי היה צריך לומר 'ושבית אותו' עצמו
הזהירות הנדרשת מלשון הרע
הרמב"ן על חשיבות השמירה מלשון הרע, שהיא ממש מצוות 'עשה'
"כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל"
במצות התשובה גם אם לא נשלמה כדין התשובה בכל חלקיה, וכגון שיש חרטה אבל עדיין אין עזיבת החטא, או עזיבת החטא ללא חרטה, גם מועיל.
"כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע"
והנה מקום אתי לפרש זה בשני פנים; האחד הוא, כדרך שפירש הרמב"ן פרשה זו על פסוק "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל...
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם"
'אם באת ליזהר שלא תלקה בצרעת - לא תספר לשון הרע'; לשון רש"י. ולפי דעתי שהיא מצות 'עשה' ממש כמו "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ"...
"וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ"
לפי מה שאמרו בתלמוד (מגילה י') שכל מקום שכתוב "וְהָיָה" זהו לשון שמחה, יש לשאול מה מקום שמחה כאן כשאדם נפטר ומוריש לבניו את ממונו?
"כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה"
והלא אמר רבי יצחק - אין דנים האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה, שנאמר "כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם",
bottom of page