הקטרת מורכבת מאחד עשר סממנים, אחד מהם הוא ה”חלבנה” אשר אמרו חז”ל כי ריחה רע, אלא שמנאה הכתוב בתוך סממני הקטרת, ללמד כי גם את פושעי ישראל יש לצרף בעבודתנו לה’ יתברך.
יש מקום לומר כי החלבנה באה כ'תוספת' על שאר הסממנים, כלומר היו בו עשרת סממנים עיקריים, שהוא מספר מוגדר המורה על “מניין”, ועליהם מתווספת ה”חלבנה”, שיש לה ריח שונה.
הדבר מזכיר לנו מעשה המסופר על הגאון בעל ההפלאה ז”ל, שקרא מניין מתפללים בביתו, אך לא היה חפץ לצרף את אחד האנשים למניין, וציווה להביא עוד אחד, ניגש הלה ואמר לו: "רבי, הלוא גם החלבנה שריחה רע היתה בין סממני הקטרת"!. השיב לו: "אכן, עשיתי כדברי המשנה שאמרה 'אחד עשר סממנים היו בה'”. עתה הערה זו עולה מאיליה - אם באמת כדאי לצרף את החלבנה מדוע לא נצטוו לצרפה לעשרת הסממנים בעצמם, שהם כפי שאמרנו עיקר המניין כמו בכל מקום בתורה?
ניישב דברים בפשטות: החלבנה שריחה רע, לא נועדה “לקלקל” את הריח הטוב של שאר הסממנים, אלא שהטוב בעצמו דורש גם את הרע. כידוע, אין האור ניכר אלא מתוך החושך. ולכן ראשית לכל יש להגיע למספר מושלם של הריח הטוב - עשרה סממנים, עשרה למניין, ועתה מוסיפים עליו גם חלבנה, גם פושעי ישראל, שעל ידי זה תשתבח תפילתם ועבודתם של בני ישראל הכשרים. מתוך תערובת החלבנה יתעלה איכות הריח הטוב של שאר הסממנים, אז נראה כמה הם מפיקים ריח חזק ומשובח, עד שגם הריח הרע בטל לגבם, ללא שום גרעון וחסרון.
גם בבריאת העולם מצינו דבר זה בהנהגת הקב”ה: “וירא אלוקים את האור כי טוב ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך”, כאשר ראה את טובה של האור לא גירש ובטל את החושך, אדרבה - רק הבדיל ביניהם, כדי שנראה את יתרונו ומעלתו הגדולה של האור, כך נדע להעריך את האור כי טוב. הווי אומר, מתוך מעשי הרשעים נכיר שבחם ומעלותם של הצדיקים.
