"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי"


"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי... וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים"; נראה לבאר, על פי מה שדרש רבי עקיבא על הפסוק: "וישליכם אל ארץ אחרת כהיום הזה" (דברים כט, כז) 'מה היום הולך ואינו חוזר, אף הם אינם חוזרים' (ירושלמי סהנדרין י, ה). ולזה אמר: מכרה "כַיּוֹם", כמו יום שהולך ואינו חוזר, כך תהיה המכירה עולמית, בלי אפשרות של חזרה וחרטה.


בכך יתבאר גם פלא נוסף, מדוע נתן יעקב לעשו לחם ונזיד עדשים, הלא עשו ביקש ממנו רק את 'האדום אדום הזה', עדשים בלבד, על מה ולמה הוסיף יעקב ונתן לרשע גם לחם, דבר שלא התבקש כלל. אלא שאף זה היה כדי להבטיח את חלות המכירה בוודאות. כי עשו, מרוב להיטותו ותאוותו הנוראה למאכל העדשים, אחזו מחלת ה'בולמוס'. בשל כך חשש יעקב שמא יטען עשו כי בשעה שמכר את הבכורה, היה אנוס מחמת החולי, לכן נתן לו בראשונה לחם, כדי להסיר ממנו את החולי, ורק אחר כך מילא את מבוקשו והביא לו את נזיד העדשים, תמורת הבכורה שמכר לו בדעה צלולה ומיושבת.