"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה"


כוח מיוחד יש לו ליצר הרע, בו הוא מסוגל להכשיל את כל אדם באשר הוא; הכוונה היא לכוח המושך את האדם לעבירות הללו שאדם דש בעקביו;


כי היצר יודע שלא כל אדם יהיה נכשל בעוונות החמורים, לכן לקח לעצמו 'תפקיד' להכשילו לפחות בעוונות שנראים לעיני אדם כקלות, ואינו מרגיש בחומרתם, ואכן, אין נקי מהם.


בניגוד למה שנראה בהשקפה ראשונה, הרי העבירות שאדם דש בעקביו, הנם עברות חמורות ביותר.


כגון עוון לשון-הרע השקול כנגד שלוש עוונות החמורות שבתורה - עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.


כמו-כן עוון מידות רעות, אשר אינן מפורשות בתורה, אבל חכמינו ז"ל השוו אותן לעבירות החמורות ביותר: 'המתגאה כעובד עבודה זרה' (סוטה ד); 'המתכעס כעובד עבודה זרה' (זוה"ק א כז); 'המלבין פני חברו כאילו שופך דמים' ועוד כיוצא בהם.


עבירות אלו מסומלות כ"עקב", שהאדם דורך עליו. ומשום כך אמר הקב"ה לנחש - שהוא היצר הרע של האדם, "הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב", כי כל אדם מצוי להיכשל בעוונות ה'עקב'. וכן אמר דוד המלך "לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲו‍ֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי" (תהלים מט, ו).


בזה נראה להסביר את אחד המעשיות המופלאים של האמורא רבה בר בר חנא שהובאה במסכת בבא-בתרא, ומסופר שם, כי האמורא ביקש מסוחר ישמעאלי שהלך בדרך המדבר, להראות לו את הר סיני: "תא אחוי לי טורא דסיני (בוא והראה לי את הר סיני), הלכנו, וראיתי שההר מסובב בעקרבים, והעקרבים עמדו והיו גדולים כמו אתונות-חמור לבנות".


והדברים סתומים וחתומים לכל קורא. ונראה שזו משמעות המאמר וכוונתו: ה'עקרבי' הם עוונות העקב (כאשר נוריד את אות ה'ר' יתקבל 'עקבי'), ועוונות הללו הולכים סביב ל'הר סיני' - הם בעלי תורה תלמידי חכמים הנקראים 'סיני' בלשון הגמרא (הוריות יד).


האמורא ראה את 'הר סיני', מקום קבלת התורה ששם נתחייבו ישראל בכל הקלות והחמורות, אך כמו עקרבים קטנים, קיימים כוחות יצר הרע המכשילים את האדם בעוונות קלות, אבל לבסוף מתגלה שהנזק שלהם גדול ביותר, כמו 'חמרי חיוורתי', אתונות לבנות, 'חמרי' מלשון 'חמורות', עבירות חמורות.


כי היצר אינו בא להכשיל את בעלי התורה ולהחטיאם בעוונות הידועות כחמורות, אלא הקליפה סובבת את האדם להכשילו בחטאים 'קטנים', כאשר באמת משמעות העוון חמורה עד מאוד, כעבירות הקשות שבתורה, כמו עבודה זרה שפיכות דמים.