מתחילה נאמר "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן" ואח"כ נאמר "וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה" - לבד. ואח"כ חזר ואמר "וְלָמָה הֲבֵאתֶם" - לשניהם, ואח"כ "לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ" - למשה לבד (עיין בעל הטורים) ועוד שהיה להם להקדים תלונות "לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם" קודם "וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר" כסדר הווייתן. ועוד ששינה שמותם כמה פעמים מעדה, לקהל, והעם, וקהל ה'.
והביאור לכל זה הוא, שידעו ישראל שהבאר היה בזכות מרים, והמן בזכות משה, וענני כבוד בזכות אהרן, ואילו הלכו דרך ארץ נושבת לא היו צריכין לכל זה. וידוע שהעליה ממצרים היה משה לבד העיקר כמו שכתוב "כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ" וגו', אבל מה שנתרצו ליכנס במדבר היה ע"י שניהם, כי לא היו יכולין להיות שם בלא מן ובלא ענני כבוד ולפיכך נאמר "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן", ולא פירש עדיין למה נקהלו על שניהם ואח"כ אמר "וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה" לבדו ולא פירש עדיין למה רבו עמו.
ואח"כ פירש על ראשון ראשון, כי מה שנקהלו על שניהם היינו כדי לומר להם "וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר" כי שניהם היו סבה להם לבא אל המדבר. ועל אחרון אחרון, כי מה שנאמר "וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה" היינו שאמרו "לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם" וגו' כי משה לבדו המעלה אותם, ומה שהקדימו תלונת "וְלָמָה הֲבֵאתֶם" וגו' לפי שזו הגדולה שבכולם כי לא היה להם היזק בהעלאה ממצרים אילו לא הביאם אל המדבר, על כן עשו תלונה תחלה על שהביאום אל המדבר הרע מצד עצמו אף אם לא היו יוצאים ממקום חשוב כמצרים, ואחר כך עשו תלונה קטנה מזו והוא שהכריח מן הקצה אל הקצה כי העלם ממצרים מקום שהוא כגן ה' לאילנות וזרעים אל המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגו'.
ולפי מה שפרשנו למעלה שעשו תלונה בעבור שאיבדו חלקם בעולם-הבא, מיושב גם-כן למה הקדימו תלונת "וְלָמָה הֲבֵאתֶם" וגו' כי רבה היא באמת, וזש"ה "ויבואו כל העדה" היינו עדה השלמה כפירש"י "וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ" כ"מ שנאמר 'העם מדבר ברשעים' כמו שפירש"י בפסוק "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים" (במדבר יא.א) ורוצה-לומר שהרשעים שביניהם בקשו לישב ישיבה של קבע בקדש ולא היה להם רצון וחפץ לילך לארץ כי שנאו הארץ, מיד "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם" כדי שמחמת חסרון מים לא יבקשו ישיבה של קבע ומיתתה סבה לחסרון הבאר ובהדי הוצא לקי כרבא (ב"ק צב.) שלא היה מים לעדה, אפילו לשלמים שבהם שנקראו בשם 'עדה', "וַיָּרֶב הָעָם" - אלו הפחותים, אבל הטובים שתקו כמצפים לתשועת ה', ומה-שכתוב "וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה'" זהו דברי עצמם, כי בעיני עצמם היו כשרים.
