לעולם יתבונן האדם ויכיר בדעתו שאין לו אלא "הַיּוֹם"
נבוא בזה לבאר את הפסוק בדרך מוסר: עצה טובה בא הכתוב להשמיענו – עצה שתועיל לנו רבות הן בזמני "ברכה" של שפע והצלחה, והן בזמני "קללה" של עצבות
top of page
"כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר"
הכלי יקר בפירושו על הפסוק "כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר"
"וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי"
נכתב "וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל", מה הטעם אומרו 'בישראל' ולא אמר 'עם ישראל' וכמו בפרשת בשלח "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל"
"שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן"
מדוע הוסיפה התורה "שלח לך אנשים", שהרי היה ניתן לומר "שלח אנשים"
"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ"
מדוע שינה משה-רבנו את שמו של הושע בן נון לשם יהושע
"וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם... כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה"
בכל הפרשה העצומה הזו פוגשים אנו שבר גדול שנוצר בעקבות שליחוּת המרגלים, הפחד הגדול שפושה בבני-ישראל, המכה הקשה שסופג העם בקרב, וטיעוני משה אל
bottom of page