"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ"


במדרש בפסוק "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" סימן נתן להם יעקב אבינו עליו-השלום ואמר ששם אביו דג הוא יכבוש את הארץ וכן היה שיהושע הוא בן נון שהוא שם דג, נמצא יהושע סימן שלו שהוא יכניס את ישראל לארץ הוא ברור מחמת שנקרא בן נון וכמו שאמר להם יעקב אבינו עליו-השלום;


ובא הכתוב כאן להודיע שבחו של משה רבנו עליו-השלום, אף על פי שרואה שהוא בן נון שזה סימן מובהק ואות עצום שהוא יהיה במקומו להכניס את ישראל, לא אמר 'לא אתפלל עליו ולא אעשה לו סגולה לעזרו מעצת המרגלים אלא הלואי שיחטא עמהם ויפסיד שררה זו שנוטלה משלי', אלא אדרבא התפלל עליו ועשה לו סגולה בתוספת היו"ד לעזרו שלא יחטא וישאר קיים בשררה שלו "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ" אף על פי שהוא בן נון שזה סימן שהוא יטול כתרו להכניס את ישראל, עם כל זה קראו יְהוֹשֻׁעַ כדי להצילו בזה מעצת המרגלים.


או יובן בס"ד הנה בכלב בן-יפונה מצינו שדרשו שם אביו לטובה - שפינה עצמו מעצת המרגלים, וצריך לשאול ביהושע בן נין מה יש טעם בשם אביו לטובה במנין זה? ונראה היינו טעמא כי "נוּן" נקרא מעילא לתתא ומתתא לעילא (מלמעלה למטה, ומלמטה למעלה) שכל העשרה מרגלים היו תחלה צדיקים וסופם הרשיעו, אבל יהושע תחלתו צדיק וסופו צדיק - ולכך שם נון שוה מרישיה לסיפיה ומסיפיה לרישיה;


ובמה זכה לכך? ע"י עזר שעשה לו משה רבנו עליו-השלום בתפלתו עליו ובתוספת האות שהוסיף בשמו, ובזה ראוי לקרות בן נו"ן, שהוא שוה בראש ובסוף, וזה שכתוב "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן" רוצה-לומר כדי שיתקיים בו הוראה טובה של בן נו"ן קראו יְהוֹשֻׁעַ להיות לו תוספת זו לעזר.