לעולם יתבונן האדם ויכיר בדעתו שאין לו אלא "הַיּוֹם"
נבוא בזה לבאר את הפסוק בדרך מוסר: עצה טובה בא הכתוב להשמיענו – עצה שתועיל לנו רבות הן בזמני "ברכה" של שפע והצלחה, והן בזמני "קללה" של עצבות וייסורין חס ושלום.
לעולם יתבונן האדם ויכיר בדעתו, שאין לו בעולם אלא "הַיּוֹם", לא יתחשב בעתיד הקרוב או הרחוק. אלא יתן בדעתו שיש לפניו רק "הַיּוֹם" בלבד, ולא עוד.
הסתכלות כזו חשובה היא מאוד, בזמנים אשר האדם משופע בברכת עושר וטובה, היצר הרע מנצל היטב את מצבו הטוב, ונטפל על האדם ומפתהו להחשיב את עצמו בנשיאות ראש וכאיש מכובד, לקיים בעצמו "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט", חלילה לא יהיה עוד 'נכנע' תחת צילו ומוראו של הקב"ה.
ומי יוכל להציל אותו בשעת נסיון כזה? – "הַיּוֹם"! יראה בדעתו שאין לו בעולם אלא אותו היום שהוא עומד בו, המחר – עדיין איננו, עד אז יכולה נשמתו להיפרד ממנו בן רגע, ולהפוך בבת אחת לפגר מת שאין לו כלום, לא כסף ולא זהב...
באותה מידה חשובה לו ההתייחסות הנכונה הזאת בשעות משבר וצער מכל סיבה שהיא – דוחק הפרנסה, מחלות וייסורי גוף וכיוצא בזה – אז יתעודד ויתחזק במאמר החכם (המובא במסכת סנהדרין ק):
"אל תצר צרת מחר, כי לא תדע מה ילד יום, שמא למחר איננו, ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו" הצרות שיש לך כעת, "הַיּוֹם", עוברות וחולפות חיש מהר, בוא יבוא יום המחרת, התקופה האחרת, והנה הכל ישתנה.
וכך אמר הכתוב: 'ראה' – התבונן היטב, כדי שתגיע בשכלך למסקנה ברורה, כי "אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם" – רק את היום הזה בלבד, הידיעה הזאת כשהיא בהירה לאדם כל הצורך, תשמש לו כאור זורח, הן בזמני 'ברכה' והן בזמני 'קללה', אשר יוכל בנקל להתעודד ולהתחזק.
