"וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל", טעם אומרו 'בישראל' ולא אמר 'עם ישראל' וכמו שאמר בפרשת בשלח "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל", נתכוון לומר כי הם היו סיבה למלחמה זו לצד חטאם, גם מה שאמר בסמוך "וַיִשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי" פירוש ממנו היה - הסובב לשבות שביו, והחטא הוא שהם היו סיבה להעדר הצדיק מחמת מי מריבה דכתיב (תהלים ק"ו) "וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם", ולא למשה בלבד אלא גם לאהרן כמובן מהענין, אלא שמזכיר משה שהוא העיקר.
"וַיִשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי" וגו'; יש להעיר למה לא חרדו ישראל בראותם שעם אחד לקח מישראל שבי ויאמרו אם עם אחד עשה בהם פרץ מה יעשו בכניסתם לארץ, וכמו שמצינו שנתרגש יהושע כשהכו אנשי העי גבור אחד מישראל כאמור שם (יהושע ז'), והגם כי אחר כך נתעצמו בתפלה ונתנו ה' בידם, סוף כל סוף לא מצינו שנתרגשו מקודם, ונראה על פי דבריהם (במד"ר כאן) שאמרו שעם זה עמלק היה, והגם שהכתוב קראו כנעני הוא לצד שבא במלבוש כנעני, ולזה כשהתפללו ישראל שיתנהו בידם לא אמרו 'תתן את הכנעני הזה', מעתה לצד שלא היה מ-ז' אומות שנתן להם ה' לא נתרגשו בראותו נוצח במלחמה שהרי אין להם ממנו כלום, עוד נראה שלא נתרגשו אלא אז כשנכנסו לארץ שהגיע זמן ששלם עוון האמורי, מה שאין כן קודם שנכנסו לארץ שאפשר שעדיין לא שלם עוונו כדי שיתנהו ביד ישראל.
