"וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ"


תתבאר הפרשה על זה הדרך הנה כל בנין העולם וקיומו תלוי במעשה עם בני ישראל אם יטיבו דרכיהם העולם קיים וישמחו השמים ותגל הארץ, גם ה' אלהינו ישמח ויגל בנו, ויושר דרכם של ישראל תלוי בנצחון יצר הרע;


ובא הכתוב להעיר האדם כי ביציאתו מעולם העליון לבא לעולם הזה יהיה מוכן למלחמה, כי לא יחשוב שאין צריך תגבורת לנצחון זה אלא אדרבה לזו יקרא מלחמה על דרך אומרם (אבות פ''ד) איזהו גבור הכובש את יצרו שאין גבורה גדולה מזו, ולזה אמר "לַמִּלְחָמָה" בפת''ח תחת הלמ''ד.


ואומרו "עַל אֹיְבֶיךָ", בא להעיר כי לא מלחמה זו כגבור הלוחם ללכוד עיר וכשיקוץ במלחמה יפנה וילך לעצמו אלא כאדם הלוחם עם אויבו שאם יתרשל יקום עליו והכהו, כמו כן אם יתרשל האדם מללחום את האויב יקום עליו ויאבדהו מן העולם, ומבטיחו הכתוב שהגם שתקיף הוא היצר מכח האנושי אף על פי כן יתנהו ה' בידו;


ואומר "וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ" דקדק לומרו "שִׁבְיוֹ" ולא אותו, שאין בו ממש בעצמו והעדרו הוא המקווה אלא "שִׁבְיוֹ" פירוש מה ששבה הוא מבחינת הטוב ממך, ומכיוצא בך בפיתויו ובנצחונו, שכמה נשמות מעם בני ישראל שבויות בידו.