top of page

"לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו"


נרצה לבאר בס"ד יש אדם שדרכו לעשות פשר בין יצר-הטוב ובין היצר-הרע, שפוסע על שתי סעפים וכמו-שכתב הרב שער-החצר ז"ל באחד שהשחית והתעיב והיה אוכל כל ימיו מאכלות אסורות נבילות וטריפות וכיוצא, ורק ביום כיפור היה אוכל מאכל היתר לעשות פשרה בין שני היצרים;


רוצה-לומר יצר-הטוב יאמר: ראה אני עושה רצונך שתזהרני בכל יום לבלתי אכול מאכל אסור והנה היום איני אוכל אלא מאכל היתר ולא יבא בפי בשר פיגול, וליצר-הרע אומר: ראה הנני עושה רצונך לפרוץ גדר ולאכול ביום כיפור ע"ש והנה ענין פשר כזה הוא מצוי הרבה אצל האדם בכמה עניינים.


ד"מ היצר-הטוב אומר לאדם שילך לבית הכנסת להתפלל שם תפלה שלימה והיצר-הרע אומר לו אל תלך ואל תתפלל, והנה הרשע הולך לבית הכנסת ומתפלל חצי תפילה ובהבלעה ופוסק בחצי קריאת-שמע ומדבר עם אחרים ומחטיאם גם שם מסתכל בנשים הבאים לשם;


וליצר-הטוב אומר: הרי עשיתי רצונך שבאתי לבית הכנסת ולבשתי ציצית והתפללתי קצת בתפלה; וליצר-הרע אומר: עשיתי רצונך שחטאתי בכמה עונות בתוך בית הכנסת ובמקום המשפט שמה הרשע ולא עוד אלא שהכשלתי אחרים בהיותי לובש הציצית ותפילין, וכן כיוצא בזה עושה פשר בין ב' היצרים בעניינים הרבה.


והמשכיל יבין כי בעל הפשר הזה ענשו יותר חמור מן ההולך אחר עצת היצה"ר לגמרי, כי זה שהוא מערב מצוה בעבירה נותן כח לסטרא-אחרא לשלוט יותר ובזה יובן רמז הכתוב "וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה'" רוצה-לומר 'בוצע' זה בעל הפשר הנזכר, אע"פ שבירך ושבח את ה' ה"ז נחשב נאץ ה'.


ולכן אמר בישעיה (סי' נ"ו) "בַּעֲו‍ֹן בִּצְעוֹ קָצַפְתִּי וְאַכֵּהוּ הַסְתֵּר וְאֶקְצֹף" וכו' ומה-שכתוב "מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ" והוא כמבואר;


והנה כל פשרה היא מתייחסת למדת השלום כי הפשרה עניינה הוא שלום, אך זו הפשרה היא שלום שיש בתוכו כ"ף שנעשה מכשול ועל זה אמר "שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל";


ובזה יובן דוברי שלום עם ריעהם שהם יצר-הטוב ויצר-הרע לומר ליצה"ט עשיתי רצונך וליצה"ר עשיתי רצונך, ובאמת הם רעה בלבבם כי כל חשקם ורצונם לעשות רצון היצה"ר ובשלום של פשר זה רוצים לחזק צד הרע יותר וכאמור.

コメント


bottom of page