"שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ"

רבים אומרים מי יראנו טוב ביאור מספיק על הספק הגדול הנופל על מצוה זו, שאם היה רצון ה' שלצדק ימלוך מלך כשיחפצו הם א"כ למה נתרעם עליהם שמואל הנביא וה' עמו כששאלו להם מלך משמע שהיה דבר נתעב בעיני ה'.

ויש אומרים שהתרעומת היה על שאמרו "לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם" שישפוט אותם בנימוסי הגוים. ויש אומרים שאין פרשה זו מצוה אלא הודעת דברים שהקב"ה מגיד מראשית אחרית שכך יבקשו ישראל לעתיד והתיר להם ה', ומהרי"א האריך בויכוח זה.

ואומר אני דעתי בקצרה, שהרצון האלהי היה שלצדק ימלוך מלך עליהם כדי להטיל מוראו על כלם כאמרו רז"ל (אבות ג. ב) "הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה" כו', ולא לצורך המשפטים שהרי היו בתי דינים קבועים בכל עיר אלא לצורך קיבוץ ותיקון המדינות ואך באופן זה שתהיה אימת מלכות עליהם כי בזה רצה ה';

וכן אמר ליהושע (דברים לא. כג) "כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה" טול מקל והך על קדקדם. לכך נאמר "כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ" וגו', כי לאחר ירושה וישיבה "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" ו"אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" כשאין מלך בישראל, ואז ודאי יאמרו השרידים אשר ה' קורא כי עת לעשות לשאול מלך "וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ" שיהיה מוראו עלי, כי כן משמע לשון 'עלי' שיהיה עליון עלי ומושל ורודה בי בחזקת היד "כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי" לעשות כמתוקנים שבהם, שאינן בועטים במלכיהם ומקבלים עליהם מרות ומציאת זמנינו יוכיח. וע"ז נאמר "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" כי שאלה זו כהוגן כשיהיה עליך מלך דהיינו אימתו עליך כמובן ממלת עליך.

אבל בימי שמואל לא דברו נכונה, כי אמרו "תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ" (שמואל א' ח. ו) לא אמרו 'עלינו מלך' אלא 'לָּנוּ', כי לא רצו לקבל מרות, שיהיה מוראו עלינו אלא יהיה לנו מסור בידינו להקים מלכין ולהעדי מלכין, והיוצא לנו מזה שבעל כרחו יחניף לנו וע"כ אמרו "לשפטינו ככל הגוים" (שם ח. ה) כי עיקר צורך החנופה היא במשפטים וכמנהג ארצות אלו שמקבלים איזה רב על זמן ידוע כדי שלא יהא אימתו עליהם ואדרבה אימתם על הרב, וע"כ הוא מוכרח להחניף להם כדי שלא ידחוהו.

וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו "תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ", כי עיקר האשמה במלת 'לָּנוּ' לשפטינו כ"א 'יהיה לנו' ולא "עלינו" איך יהיה שופטינו. ויאמר ה' אל שמואל "שְׁמַע בְּקוֹלָם" וגו' "כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ" (שם ח. ז), כי אדרבה זה שבחך, כי אתה מוחזק אצלם שאין אתה מחניף להם, ע"כ בקשו במקומך מלך שיחניף להם בהכרח, ובזה מאסו אותי ולא שאלו על פי התורה כי כל חפצם שהמלך יבטל רצוני מפני רצונם. וז"ש ממלוך עליהם, ר"ל בזה מאסו אותי מה שלא רצו שימלוך עליהם המלך. "וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם" (שם ח. ט) דווקא 'עליהם' ולא 'להם' "כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה'".

"וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם" (שם ח.יא) כי אף אם לא תבחרוהו כ"א לכם מ"מ סופו שבחמה שפוכה ימלוך עליכם ו"אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח" וגו', וזה עונש שלכם על שלא שאלתם כהוגן "וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם" (שם ח. יח) ר"ל ולא 'עליכם' ותאמרו דרך וידוי שעלה בידכם הפך ממה שבקשתם. "וַיְמָאֲנוּ הָעָם" וגו' "וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ" (שם ח. יט), מה שאמרו לא, היינו דרך וידוי אמרו כן לאמר לא נחפוץ מלך עוד בדרך אשר שאלנוהו תחלה, לאמר "תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ". כי אם מלך יהיה עלינו כאשר דבר ה'. וכן נאמר אח"כ "כִּי יָסַפְנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ רָעָה לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ" (שם יב. יט) ורצו לומר, בתחילה קודם ששמענו העונש. ופי' זה יקר. ומובן שנוי הלשון בין 'עלינו' ל'לנו' ומצד דקדוק רז"ל שאמרו "שתהא אימתו עליכם" (כתובות יז.) כי עיקר המצוה תלויה בזה.

ומ"ש "וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם" וגו' "וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ" (שמואל א' ח. כב) והל"ל עליהם, לפי שקבלת המורא תלוי במקבלים ולא ה' פעל זאת, אלא נתן להם מלך שהיה שוה להם לבלתי רום לבבו מאחיו, על-כן אמר בשעת מעשה להם, אבל מכל-מקום לישראל לא היה נכון לומר כן כ"א כדבר ה' שאמר "וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ" כך היה להם לומר.