"וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת"

המשכן וכליו היו עשויים מחמש עשרה מינים שונים, כפי שמבואר בפסוקים הללו: זהב, כסף, נחושת, תכלת, וארגמן וכו'

חלוקה זו לעשיית המשכן ע"י מינים ממינים שונים, במקום שהכול ייעשה מזהב נקי שהוא היותר מובחר ויקר מכל, יש בה בוודאי הסבר.

אפשר לומר שהקב"ה רצה לזכות את ישראל, שאכן יוכלו כולם לתת בשמחה וברצון, וישישו לתרום מהונם למשכן שמו יתברך. ולכן, אילו היה מצווה עליהם להביא אך ורק זהב, למרות שבוואדי היו בני ישראל מקיימים רצונו הגמור, אולם אז קשה יהיה להגדיר את תרומתם כ"נדבת לב", כי נקל לשער שלא כל 'תורמי הזהב' יעשו זאת בשמחה וללא חמיצות פנים...

לשם כך, נצטוו להביא מכמה וכמה מינים וסוגים, כאשר לכל אחד מבני ישראל נתונה האפשרות לבחור את סוג התרומה הרצוי והמתאים לו: פלוני יתרום נחושת וחברו יתן שמן למאור, השלישי יתן עורות עיזים והרביעי עצי שיטים, וכן הלאה באופן זה יביאו כולם את תרומתם מתוך שמחת נתינה גלויה. עתה נבין היטב את דקדוק לשון הפסוק: 'וזאת התרומה' מדוע ישנם 15 סוגי תרומות אלו- 'אשר תקחו מאתם' כי הקב"ה חפץ לקחת מכלל בני ישראל, ומכל העם, כדי שיזכו לעשות מצווה מן המובחר בשמחה ובמאור פנים.