"זאת התורה לעולה"


ב"מדרש רבה" מבוטא אותו רעיון על אותו פסוק בצורה אחרת: "אל תקרא כן אלא: זאת התורה לא-עולה לא-מנחה ולא-חטאת ולא-אשם ולא-מילואים ולא זבח-השלמים, אלא – היו עוסקים בתורה ויהיה חשוב לפניי כאילו אתם מקריבים לפניי כל הקורבנות". כלומר, המדרש לוקח את האות ל' שבפסוק, ודורש אותה מלשון 'לא', ובכך מוביל אותנו אל המשמעות העמוקה של מעשה הקורבנות במישכן ובמיקדש.


התורה איננה קשורה או מותנית במציאות המישכן או המיקדש, שבאו כדי לתת ביסוס מאטיריאלי לקיום התורה, אלא היא קיימת ועומדת גם כאשר למעשה בטלה כל מערכת המיצוות העצומה העוסקת במיקדש ובעבודה.


ב"מדרש הגדול" מובאים דברים, שמקורם הראשון איננו ידוע לנו, אף על פי שתוכנם אמור במדרשים שונים, ומדובר בישראל שלאחר החורבן, של אותם אלפי שנים בהן התורה מתקיימת ללא מישכן וללא מיקדש וללא עבודת הקורבנות: 'ישראל אומרים: לשעבר היינו מקריבים והיינו מתעסקים בהם (בקורבנות), ועכשיו שאין אנו מקריבים קורבנות, מהו שנתעסק בהם?' כלומר, מאחר שעבודת הקורבנות שהיתה צורת הביטוי להיות האדם עוסק באלוהים בטלה ואיננה עוד, האם יש לאדם מעמד בפני ה'?


ועל כך משיב המדרש: 'אמר הקדוש ברוך-הוא: "זאת התורה לעולה", כיוון שאתם מתעסקים בתורת-העולה, מעלה אני עליכם כאילו אתם מקריבים אותה'.


ה'עיסוק' האמור בדברי מדרש זה הוא גם הניסוח בו משתמש הרמב"ם זמן רב לאחר מכן, בפרקי טעמי המיצוות המובאות בחלק-ג של "מורה נבוכים", בהדגישו בצורה נועזת ביותר כי האדם העוסק במעשה המיצוות, הריהו כאילו מתעסק בשם-יתברך, וזו לשונו בתרגום אבן-תיבון: 'ודע שמעשה העבודות האלו כולם, כקריאת-התורה והתפילה, ועשות שאר המיצוות, איך תכלית כוונתם (אלא) רק להתלמד ולהתעסק במיצוות השם-יתברך, ולהפנות מעסקי העולם, וכאילו אתה התעסקת בו יתעלה, ובטלת מכל דבר זולתו' (פרק-נג).


וזהו למעשה עצם מעמדו האמוני הדתי של האדם לפני האלוהים. מאז חורבן הבית, מערכת עצומה זו של תורה ומיצוות הקשורה בקורבנות נמחקה מן המציאות החיה של עולם היהדות, ולכן היא גם זרה לנו מבחינת ההרגשה, ואין היא מבטאה את עבודת-ה' כפי שיהודים המקבלים עליהם עול תורה ומיצוות מכירים אותה הם ואבותיהם ואבות אבותיהם הרבה עשרות דורות. יחד עם זאת, עובדה היא כי מערכת זו היא חלק גדול מאוד בתורה, והיא אף מהווה חלק גדול מן התורה שבעל-פה המבטאה את התוכן של תורת משה. העובדה לפיה עבודת-ה' זו נמחקה ממציאותנו הדתית, באה לידי ביטוי בכך שלאחר "מישנה תורה" של הרמב"ם, אין מערכת זו מופיעה עוד בארבעת ה"טורים" ואף לא ב"שולחן ערוך", אולם אף על פי כן עדיין חובה עלינו לעמוד על משמעותה שנקבעה כנורמה של עבודת-ה'.