אף על פי שהיתה פחדתו פן יגרום החטא, אמר עשית עמדי חסדים גדולים שלא הייתי ראוי להם כל שכן שיש לעשות עמי חנם החסד הזה אשר הבטחתני עליו שתיטיב לי ותרבה את זרעי, ואין חטאי ראוי למנוע ממני הטובה אשר הבטחתני בה כי גם מתחילה לא הייתי ראוי לה "אִם־עֲוֹנ֥וֹת תִּשְׁמָר" לי ולא הבטחתני עליה בעבור מעשי, רק בחסדיך הרבים.
ויש אומרים כי יעקב היה חומל על בניו ועל ביתו פן יכה אותם עשו, כי לא היה יודע בהבטחת "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ" אם על אלה או על אחרים, כי יתכן שימלט הוא לבדו וירבה עוד זרעו, ואיננו נכון בעיני כי אם היתה זאת מחשבתו איך אמר בתפלתו "וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ" ועוד, כי שם נאמר לו "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ" ואם יהיו בניו נופלים בחרב אחיו אין ההבטחה הזאת קיימת;
ולזה ירמוז באמרו "הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ" וכן "וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ" כי כל זה ממה שנאמר לו (לעיל לא ג) "וְאֶהְיֶה עִמְּךָ" אבל הכל מיראת חטא כי דרך הצדיקים לירא תמיד והיה מתירא אולי אפילו משיצא משם חטא בבואו בברית עם לבן עובד עבודה זרה או בדבר אחר ושגיאות מי יבין.
Comments