top of page

"וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם מֶה עָשִׂיתָ לִי"
ר' חיים אבן עטר, אור החיים הקדוש על בלעם הרשע שאפילו שהיה במין הברכה עצמה היה מתחכם לומר מין ברכה שבו קללה


"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם"
על פניו נדמה שבלק הוא הדוחף לקלל את העם, ואילו בלעם הוא התמים, האומר רק את אשר הקב"ה שם בפיו, ואין לו עניין חוץ מאשר להשיב לבלק ולא לחרוג


"וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ"
הגמ' במסכת סנהדרין (קה, ב) אומרת שכל הברכות של בלעם הרשע הפכו לבסוף לקללות, וכפי שהתכוון לקלל את ישראל בתחילה, פרט לברכה אחת: "מַה טֹּבוּ...


"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל"
כדי להבין את עומק כוונת הפסוק, נקדים לבאר מדוע ניתנה התורה לישראל דווקא בהיותם במדבר ולא לאחר שנכנסו לארץ ישראל. והנה, לימוד התורה הוא...


"וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא"
מדוע חרה אפו של הקב"ה בבלעם, והלא הקב"ה בעצמו אמר לו לפני כן "אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם", הרי שהלכתו של בלעם היתה באישרו של ה'.


"הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם"
מצינו במדרש שבלעם היה בין יועציו של פרעה, אשר אמרו: "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ", והוא אשר יעץ להעביד את בני ישראל בפרך, שלא להוציאם מן הארץ...


bottom of page
