"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם"


על פניו נדמה שבלק הוא הדוחף לקלל את העם, ואילו בלעם הוא התמים, האומר רק את אשר הקב"ה שם בפיו, ואין לו עניין חוץ מאשר להשיב לבלק ולא לחרוג מדברי הקב"ה.


אך בלעם עושה הכל בשקרים ובערמה, וכוונתו היא גם כן לקלל את העם, וככל שמנסה לא עולה הדבר בידו.


בלעם מספר לשליחים ולאחר מכן גם לבלק, כי ימתין לדבריו של ה' (בשם הויה): "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר י-ה-ו-ה אֵלָי" אך בלעם אינו מקבל דבריו משם הויה, אלא משם 'אלוהים': "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם";


וכך גם כאשר הוא פוגש את בלק: "וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לְבָלָק הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ וְאֵלְכָה אוּלַי יִקָּרֶה י-ה-ו-ה לִקְרָאתִי" ומנגד "וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם". ואם תאמר שלא ידע בלעם מי הנגלה אליו, מוסיף לנו הכתוב: "וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים".


וכמו כן, אם תאמר שבלעם לא הביא משלו אלא עשה כאשר בלק ביקש אליו, ולא התאווה מעצמו לקלל את העם, לא נכון הדבר שהרי אץ הוא אל בקשתו.


ומניין לנו, מה כתוב באברהם אבינו בעקידת יצחק: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ", אברהם למרות העקידה, משכים ואץ לעבר המצווה לבצע את אשר ביקש ממנו הקב"ה, ומהצד השני ניתן למצוא את הכתוב גם בבלעם, אך לעומת אברהם אבינו, בלעם אץ לעבר העבירה ועושה אותה בשמחה: "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ".