"וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ"


פרשת "בהר" מציגה שורה של דינים והלכות הנוגעים במצוות שמיטה, מצוות היובל, גאולת הקרקע, איסור נשך ודיני וגאולת עבד עברי. קבוצה של דינים, הלכות וחוקים כלכליים לאופן בו ישראל צריכים לנהוג אחד בשני. לפי פשט הדברים בפרשה מתוארת הידרדרות כלכלית של אדם, המתרחשת לאורך תקופה: השלב הראשון הוא מכירת מקור פרנסתו; השלב השני הוא מכירת ביתו מאחר וההכנסות ממכירת העסק אינן מספיקות; השלב השלישי הוא מכירת עצמו לעבדות לאדון עברי, והשלב האחרון הוא מכירת עצמו לעבד לאדון נוכרי, מתוך סברה שהשכר שיקבל עבור עבודתו לגוי יהיה גבוה יותר, ואין הוא יכול להמתין לאדון עברי עד שזה יהיה נכון לגאולו.


"וְכִי־יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. אַל־תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"; הוראה זו מופנית באופן ישיר לזה המתבונן בנפילתו הכלכלית של אותו אדם, באה בראש ובראשונה לעורר אותנו לשים לב למי שמסביבנו, להבחין במצבו האם הוא צריך עזרה, ולאחר שבכלל שמנו את לבנו למצוקת האחר, ההוראה לעצור את ההתדרדרות בשלביה המוקדמים, לפני שהעני מגיע לידי יאוש ומוכר עצמו לעבדות. לשם כך התורה מסבירה איך יש לנהוג בכל שלב ושלב, אוסרת על ניצול מצוקתו של המט כלכלית, אוסרת להלוות לו כסף בריבית ואף יתרה מכך, חלה עלינו החובה לתמוך באותו אדם בעת מצוקתו, תמיכה עד למצב שבו נתייחס אליו כאילו הוא עצמנו ובשרנו; "וְכִי־יָמוּךְ אָחִיךָ..." ההסתכלות על האחר צריכה להיות מנקודת מבט כאילו מדובר באחיך ממש, בבשר מבשרך. לא בכדי מציינת התורה כל שלב ושלב בתהליך, שהרי מכירים אנו את טבע האדם, אשר בהגדלו ובהתעשרותו שוכח הוא את תחושתם של האחרים, ובאה התורה ומפרטת לנו את כל המקרים, שלא יאמר אדם שלא היה ברור שבמקרה כזה או אחר נדרש הוא לעזור, ואף באה מגדילה, עושה ומדגישה את חשיבות ותוקף הציווי בהוסיפה "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ". שלוש פעמים חוזר הביטוי "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ" בפרשה, ובכל פעם בא לתת תוקף לדרישה שלפניו. וכמו במשפט "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", שיש כאלו המשמיטים את סיום המשפט "אֲנִי י-ה-ו-ה", המורה שתוקף הציווי הוא לא בשל כך שלאהוב ולדאוג לאחר הוא דבר טבעי, מוסרי או "נכון" לעשותו, אלא תוקפו מגיע מתוך האמירה המהדהדת "אֲנִי י-ה-ו-ה"; וכך גם בפרשת "בהר", המגוללת את האחריות שיש לכל אחד מישראל כלפי אחיו, ושמה את כל ההוראות במסגרת ברורה ושקופה. ואם לא יתן לבו האדם לאחיו כי הוא אחיו מתוך טבעו, יתן ליבו לכך כמאמין אשר עליו להיות ירא מהשם, וזו דרישה ברורה שאף מגובית ב"וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ". ומהי היראה?


אם נקרא את המילה מלמעלה-למטה, נקבל את המלה "ירא". האדם על האדמה, באות א' צריך לחשוש מה' שמעליו, באות י'.

והיראה אכן מעלה טובה היא, ונדרשת מכל יהודי להתנהג כל הזמן בזוכרו שהי' מעליו, וכך יתנהל כל חייו, וכך גם יעשה המצוות, ובוודאי אלו המדגישות ומזכירות "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ".


אך מעלה גבוהה יותר, ונדירה יותר, היא הפיכת היראה לפעולה ממשית, וכך אם נקרא את המילה מלטה-למעלה נקבל "ארי"; על המאמין לא רק לקבל מה שבא מלמעלה (מהאות י') ביראה, אלא עליו לחתור מלמטה כלפי מעלה (אל האות י'), לחתור אל אלוהיו באומץ רב, ממש כארי.