"וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב... וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם"


פתיחת הפרשה היא למעשה המשכה הישיר של פרשת "שמות", אשר ממש בסיומה טוען משה רבנו בפני הקב"ה על תגובתו של פרעה "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל-פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ אֶת-עַמֶּךָ" (ה, כג) והקב"ה עונה לו "עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה"; וממשיך בפתיחת פרשת "וארא" ואומר דבריו למשה: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְ-הֹ-וָ-ה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם".


ותוהה הרמב"ן: "המדרש הזה ענינו מתישב אחר המקרא, כי הוקשה להם ז''ל, למה יזכיר נבואת האבות לפחות מעלתם בנבואה ולאמר שלא נראה אליהם רק באל שדי, מה צורך היה לו זה, היה ראוי לומר אני ה', ולכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וידעתם כי אני ה' המוציא"; נשאלת השאלה מדוע היה צריך הקב"ה לציין את כך שלא נגלה אל האבות בשמו המלא, שהרי הדבר כביכול גורע ממעמדם של האבות, ובכלל מה הצורך היה להסביר, וכי לא מספיק שהיה מורה למשה 'לך ואמור לבני ישראל'?


מסביר הבן איש חי את עניין השמות: 'השם אל - שם זה פועל לביטול המקטרגים המעוררים דינים על כלל ישראל, כמו שכתוב בזוהר הקדוש על הפסוק (תהילים ז) "ואל זועם כל היום", ששם "אל" זועם על אלו שרוצים לקטרג על בני ישראל. השם שדי - כידוע שלכל אומה יש שר בשמים המגן על אותה ארץ, ושם ש-ד-י משדד המערכות, מפיל שרו של אותה אומה, ומשתיקו מלפעול בעד אומתו. השם י-ה-ו-ה - שם קודש זה מועיל להביא את הגאולה, ופועל ניסים לכלל ישראל שלא כדרך הטבע, כמו שכתוב (שמות יז, טו) "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ הויה נִסִּי", היינו ששם 'הויה' עושה את הנס. כלל זה מרומז היטב בשירת הים (טו, ג) "ה' אי''ש מלחמה" היינו שבזמן מלחמה, הקב"ה מסתייע עם שלושה משמותיו העולים בראשי תיבות "איש" -

אל

י-ה-ו-ה

שדי


הש"ך ז"ל מסביר ההבדל שבין הניסים שנעשו לאבותינו הקדושים לבין הניסים שעשה הקב"ה לבני ישראל במצרים. דאילו ניסים שנעשו לאבות הקדושים, היו נסתרים, והעולם לא ראה את כוחו הגדול יתברך, ניסים אלו נעשו ב"אספקלריא שאינה מאירה". לעומת זאת, ניסים שנעשו לכלל ישראל במצרים, היו גלוים לעין כל, וראו עמי הארץ מעשה תוקפו וגבורתו ה’ יתברך, ניסים אלו נעשו ב"אספקלריא המאירה".


ומסכם הרמב"ן: 'ולכן ידרשו כי היה הדבר תוכחה למשה לאמר לו הנה האבות שלא הגיעה להם מעלתם בנבואה אליך. ולא ראו רק באל שדי, הם האמינו בי, וגם הקימותי את בריתי אתם ושמעתי נאקת בניהם בעבורם, אף כי אתה שידעתני בשם הגדול והבטחתיך בו, שיש לך לבטוח ברחמים ולהבטיח ישראל בשמי שאעשה עמהם אותות ומופתים. וגם זה נכון והגון:'


הרמב"ן מחזק את מעלתו של משה וע"פ אומר הקב"ה למשה-רבנו ראה את האבות איך קיימתי עבורם את שהבטחתי להם, ולא רק זה, אלא גם המשכתי לשמור על בניהם כפי שהבטחתי, ואתה - משה - מעלתך גדולה ממעמדם, בטח בשמי.


ועפ"כ נבין שדברי הקב"ה אל משה לא נועדו לפגום חלילה בכח האבות, אלא להראות למשה את גדולתו של משה-עצמו, באשר בא להלין בפניו, באומרו מה לך כי תלין שהרי אני נגלה אליך בשמי המלא, כפי שלא נגליתי עד כה, אפילו לאבות, והם לא הלנו בפני מעולם, לכן היה סמוך ובטוח, ואל לך להתירא מפרעה, כי אני איתך בכוחי ובעוצמתי.

ALL RIGHTS RESERVED. TORATHESED.COM 2006-2021