"הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת"


"וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת"; אל תקראנה "וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת" אלא "וזה החלום לעשות", שאמרו כבר חכמנו ש'היום הולך אחרי הלילה', ומשכך כאשר כולם מחשבתם והתבוננותם מאותה הזווית ולכולם חלום אחד, מה ימנע אותם.


ומכך תובנה גדולה לנו להשיג בדברים אלו, ודווקא בפשט הדברים. מטרת הבונים לא היתה לשם-שמיים, אלא לשמם-עצמם ככתוב "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ", ובכל זאת יכול הדבר לעלות בידם אלא אם הקב"ה יתערב באחדותם ויפיצם על פני כל הארץ. דהיינו, גם רשעים העושים עבור עצמם ומתגרים במלכותו, עם כל זאת באחדותם ובחלום המשותף שלהם, עדיין יכול הדבר לעלות בידם.


ואם בדור הפלגה דיברנו, קל וחומר בישראל, שעל כן אף נאמר "גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדים עבודה זרה, ויש שלום ביניהן, אומר הקדוש ברוך הוא אין רצוני לנגוע בהן"; כח עצום יש באחדות. כשהעם מאוחד כל אוייבנו יפלו לפנינו, כשהחברה מאוחדת השגשוג קיים וכשהמשפחה מאוחדת השפע זורם. ומפשט הדברים נקח הלכה למעשה ביום יום – לא נחפש את השוני בכדי לנגח את אחינו, אלא נתרכז קודם במה שמאחד אותנו ומשם נבנה את השלום בינינו; אל מול "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם" נציב את "כשכל ישראל יתנו יד זה לזה תצטרפנה הידיים ליד אחת המגעת עד לכיסא הכבוד".