"הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם"

"בֹּא רְאֵה, הָעוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה צָרִיךְ אֶת הִתְעוֹרְרוּתוֹ שֶׁל הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. וּכְשֶׁנִּשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים יוֹצְאוֹת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלוֹת לְמַעְלָה, כֻּלָּן מִתְלַבְּשׁוֹת בָּאוֹר שֶׁלְּמַעְלָה בִּדְמוּת נִכְבָּדָה, וּבָהֶם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ וְתָאֵב לָהֶם, שֶׁהֵם פְּרִי מַעֲשָׂיו, וְעַל זֶה נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת בָּנִים לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם...

מִשּׁוּם שֶׁבַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה כָּל אוֹתָם צַדִּיקֵי אֱמֶת, כֻּלָּם מִתְעוֹרְרִים לִקְרֹא בַתּוֹרָה וְלִשְׁמֹעַ אֶת תִּשְׁבְּחוֹת הַתּוֹרָה. וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכָל אוֹתָם הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּתוֹךְ גַּן הָעֵדֶן כֻּלָּם מַקְשִׁיבִים לְקוֹלָם, וְחוּט שֶׁל חֶסֶד נִמְשָׁךְ עֲלֵיהֶם בַּיּוֹם, שֶׁכָּתוּב יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי" (הזוהר הקדוש, קעח ע"ב).

ותפילתם של אלו הצדיקים ושל תלמידים חכמים יוצאת היא ממקום גבוה, ומכוונים הם תפילתם על הנסתרות ועל הנגלות "מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא בְּגַן עֵדֶן, הֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁהוּא וְכָל הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּגָּן, כֻּלָּם מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ, כַּכָּתוּב חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי.

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא חוּט שֶׁל חֶסֶד מָשׁוּךְ עָלָיו בַּיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, שֶׁכָּתוּב יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמּי.

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאוֹתָם דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁהוּא אוֹמֵר, כֻּלָּם עוֹלִים וּמִתְעַטְּרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלָכֵן דָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה מִשְׁתַּדֵּל בַּלַּיְלָה בַּעֲבוֹדַת אֲדוֹנוֹ";

וכשעולה היום הם אחוזים ודבוקים במחשבתם בתורה, ומכוונים ליבם בכל עת להכיר האמת ולדעת את כבוד קונם, משל היה גופם עומד בארץ וראשם נטוע בשמיים;

וכפי מחשבתם באותיות העליונות כך התגלותן ממש במציאותם בעולם הזה, והחכם מבחין ויודע בכל, ממקרה קטן עד גדול, מהו מקורו במחשבה שנחשבה או בדיבור שהוציא מפיו. ועל כן אמרו "חֲכָמִים הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם" שכל דיבור היוצא מפי הצדיקים ותלמידים חכמים מגיע אל העומק העליון;

ולא רק אלא גם כל מחשבה בין בכוונה בין בהיסח עולה היא אל מקור הכל ומתגלמת במציאות, על כן אמר הרמב"ן "וְטַהֵר רַעֲיוֹנֶיךָ, וַחֲשֹׁב הַדִּבּוּר קֹדֶם שֶׁתּוֹצִיאֶנּוּ מִפִּיךָ" שכל מחשבה וכל דיבור של המשתדלים בתורת האמת הופך למציאות והוויה.

ויזהר החכם בדיבורו, ויזכור שבשל השתדלותו לקב"ה אין שום דיבור נאבד, על כן יזהר בדבריו שלא להוציא מפיו רעות, אלא ימלא מחשבתו ודבריו בחוכמות העליונות ובדרכי חייו.

ומשכך "חוּט שֶׁל חֶסֶד מָשׁוּךְ עָלָיו בַּיּוֹם", כאשר דבוק האדם בכל מאודו בבוראו, אף מסייעים בידו וכל מחשבות ודיבור שאינם ראויים עולים והקב"ה מהפכם ממידת הדין למידת החסד, כדברי ר' נחמן "כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁכָּל מְארְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ זאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא".