"וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם"


"וְהָיְתָה-זאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה"; לשון פסוק זה צריך ביאור, לשם מה נכתבה מילת "זאת" ולא סגי בלעדיה?


והנה, במדרש אמרו, שהתורה נקראת "זאת", כמו שכתוב: "וזאת התורה", ולפי זה יש לומר, שכוונת הכתוב ללמדנו, שאם ה"זאת" - דהיינו התורה, תהיה לבני ישראל לחוקת עולם, שיעסקו בתורה באופן קבוע בכל ימי חייהם או אז מובטחים הם שיהיו עוונותיהם כל כך מעטים, עד שיום אחד בשנה יהיה בו די ומספיק כדי לכפר על עוונותיהם.


וכך יתפרש יפה דברי הפסוק: "וְהָיְתָה-זאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם" - אם התורה תהיה לנו כחק קבוע, שנלמד בה בכל יום, אז נזכה שיתקיים בנו ההמשך: "לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה" - די יהיה ביום אחד של תשובה כדי לכפר על כל העבירות.


באופן נוסף ניתן לבאר, שהתיבה "זאת" (408) עולה בגימאטריה כמנין "צום, קול, ממון" (408) שמתוך שיעסקו בני ישראל בצום, בקול ובממון בקביעות, אז יספיק יום אחד בשנה לכפר על עוונותיהם.


כאשר נתבונן באותם שלושת הדברים הנזכרים לעיל- "צום, קול, וממון נבחין שדווקא אלו הדברים בכוחם וסגולתם להביא את האדם להתגבר על כל חסרונותיו:


ע"י ה"צום", אם יתמיד בו האדם, יכול לזכות הוא לבטל בכך את תאוות גופו המושכות אותו לתענוגות החומר, ושוב לא תטרידו התאווה בעבודתו את בוראו ע"י לימוד התורה, זוכה האדם להבחין בן האסור למותר ובין הטמא לטהור, ומתוך כך הוא מתעורר לשוב בתשובה על אשר חטא עד היום מחוסר ידיעה, וזוהי הכוונה "קול" - היינו קול התורה, שבזכותה מכיר הוא את החסרון במעשיו ושב עליהם בתשובה.


"ממון": ע"י נתינת ממונו לצדקה, מתעורר האדם להבחין במצבם העגום של העניים, ויתן מתוך כך את לבו שגלגל חוזר הוא בעולם, ויתכן שבעוד שנים מועטות יהיה הוא גם כן מן המחזרים על הפתחים, וממילא תסור ממנו הגאווה שמושרשת בקרבו.


וכך נאמר בגמרא (שבת קנא, ב) שאמר רבי חייא לאשתו, שכאשר יבוא עני לפתח הבית מיד תקדים ותתן לו פת להשיב את נפשו, שבזכות המצוה הזאת יקדמו אף האחרים פת לצאצאיה העניים, שאלה אותו אשתו: וכי מקלל אתה את בנינו שיהיו עניים המחזרים על הפתחים? ענה לה רבי חייא: "גלגל הוא שחוזר בעולם";


כלומר אין זו קללה אלא כך היא דרכו של עולם, שאף מי שהיום הוא עשיר - ברבות הימים יכול הוא לרדת מנכסיו ולהיות נצרך לבריות. הוי אומר: ע"י השלושת הדברים האלו ניצל האדם מן התאווה, מן הגאווה וגם מתעורר לעשות תשובה על חטאיו.


ועל פי זה יבוארו דברי המשנה במסכת אבות: 'עקביא בן מהללאל אומר, הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה. דע מאין באת, ולא אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון'. 'הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה' - עליך לאחוז בשלושת הדברים הנזכרים, שהם צום, קול וממון ובכך תוכל להנצל מכל העבירות, שע"י הדברים הללו ניצלים כאמור, מן התאווה והגאווה וכן מתעורר ליבו של האדם לשוב בתשובה על חטאי העבר.


ומוסיפה המשנה ללמדנו, שבנוסף לשלושת הפעולות המעשיות שאנו נוקטים, עלינו גם להשמר מן ג' העבירות הללו בכח המחשבה, ועל כך כותבת המשנה:


"דע מאין באת"- ובזה תתבטל ממך הגאווה.


"ולאן אתה הולך"- ובזה תבטל התאווה, שידע שבהיותו שוכן בקבר שוב לא יועילו לו כלל המותרות שאכל בימי חייו, ולא כל התאוות שרדף אחריהן בהיותו בחיים חיותו.


"ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון"- שכאשר ידע מי הוא המלך הרם ונישא שעתיד לדון אותו על חטאיו מיד יתעורר לשוב בתשובה.