"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם"

יש לפרש הפסוק, על פי מה שאמרו חז"ל במדרש (תנחומא פ' לך לך), שהמילה נקראת בשם "חֹק" ככתוב: "וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם" (תהלים קה, י), ולכן גם תקנו בנוסח ברכות המילה את המילים "וחק בשארו שם". וידוע שעל ידי ברית המילה נשלם השם ש-ד-י בגוף האדם, וזהו מה שמסייע בעדו להתגבר על היצר.

והנה, כאשר נעיין בדבר, נמצא הקבלה מעניינת בין מצוות מילה למצוות תפילין, שגם התפילין נקראו "חֹק", ככתוב: "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ... וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה" (שמות יג, ט-י), וכמו כן בתפילין של ראש ושל יד נשלם גם כן שם ש-ד-י כידוע. נמצא שגם התפילין מגינים על האדם לבל יפול ברשת יצרו הרע.

וזהו כוונת הכתוב: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" – בשני החוקים שהם המילה והתפילין, תזכו לכך ש"אֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם", היצר לא יוכל להסית אתכם לדבר עבירה ותקיימו את כל מצוות הבורא בשלימות.