"אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם"


קיום העולם מושתת על מצוות עשייה וחסד, כמו שנאמר "עולם חסד יבנה" (תהלים פט, ג). מניין מצוות העשה שבתורה הוא רמ"ח  (248), כמניין 'אברהם'. וכידוע שאברהם הוא כנגד מדת ה'חסד', כלומר, השורש של כל  רמ"ח מצוות העשה נעוץ במידה הנפלאה הזאת, מדת ה"חסד". אך כדי להוסיף משמעות של "חסד" בשעה שאנו ניגשים לקיים את רמ"ח מצוות עשה האלו, עלינו לקיימן בשלמות הראויה, הן במעשה והן במחשבה. רק כך ישנה משמעות נכונה ומושלמת במצוות שאנחנו מקיימים.


ועל קיום מסוג זה ראוי לומר כי עליו העולם נבנה. וזהו - "בְּהִבָּרְאָם" שבפסוק, נוטריקון: ב' אברהם. היינו כדי לגלות את החסד האמיתי והפנימי שיש בכל מצוה ומצוה, המסומל  ב'אברהם' איש החסד – יש צורך לעשותן על פי שני עמודי אור שורשיים שיש בהן: האחד, כנגד קיום 'מעשה' המצוה, והשני כנגד 'המחשבה' שבמצוה, יחוד שמו יתברך. כל זה מעמיד ומצדיק  את בריאת העולם; ועל זה יצדק לומר "עולם חסד יבנה".