"וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ"


לשון הפסוק אינו מובן, שהיה לו לומר 'כאשר ייסר אב את בנו'? ונראה לומר, כי אמנם נכון שהאב מרחם יותר על בנו מאיש אחר, אך למעשה אם נתבונן בדבר, הלא האב אינו מתכוון תמיד דווקא לטובת הבן, כי אם גם לטובת עצמו.


באופן טבעי מונחה האבא גם על פי שקולים חיצוניים, שלא יתבזה ע"י שגידל בן רע מעללים, שלא יהיה לו חס ושלום "בֵּן מֵבִישׁ וּמַחְפִּיר" (משלי יט, כו).


לעומת זאת, אדם זר שמגדל ילד ומפרנס אותו, כשהוא מחנך ומייסר את "בנו" המאומץ זה, הרי בוודאי מתכוון אך ורק לטובתו של הבן בלבד, שהרי גם במקרה שהחניך לא ילך בדרך הישר לא איכפת לו מכך, ואין לו חרפה כמו לאביו מולידו.


אף הייסורים שמביא עלינו הקדוש-ברוך-הוא, ידמו לייסורים שמייסר איש את בנו המאומץ, שנועדו אך ורק לטובת הבן בלבד, בלי שום טובת הנאה לאבא עצמו. ולכן דקדק הכתוב בלשונו "כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ", אך ורק טובתך האישית נוגעת להקב"ה, בלי שום תערובת של שיקולים אחרים חס ושלום.

ALL RIGHTS RESERVED. TORATHESED.COM 2006-2021