"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה"


עלינו לתת את הדעת על האריכות שבה שלמה המלך ע”ה תיאר את מאמציו להבין את פישרה של מצוות פרה אדומה. ולכאורה כך היה צריך לומר: “פרשה של פרה אדומה חקרתי והיא רחוקה ממני”, מהם איפוא הלשונות “שאלתי, פשפשתי, אמרתי אחכמה”?


לכל מצוה שבתורה יש הסבר על פי כל הפרד”ס, דהיינו פשט, רמז, דרוש וסוד, ולפי כל דרך ניתן לדרוש את טעמי המצוות. אך לחוקים - כגון פרה אדומה וכדומה, יש רק שלושה דרכים שעל פיהם ניתן לפרש אותם: רמז, דרוש וסוד, שהרי על פי הפשט הם חוקה בלא טעם - שאילו היה להם טעם לפי פשוטו של מקרא - שוב אין הם בכלל חוקה.


והנה, במצות פרה אדומה, הקב”ה הסתיר מאתנו אף את שלושת הדרכים הנוספים בהם כן ניתן להסביר אותה, וכמו שדרשו במדרש על הפסוק “וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה”, שה’ אמר למשה: “לך אני מגלה טעמיה ולא לאחרים”. הוי אומר, למרות שעל פי רמז, דרוש או סוד ניתן להבין את מצות פרה אדומה, אך הקב”ה הסתיר את הדבר מעיני הבריות וגילה זאת רק למשה.


ובכך ניתן להבין את אריכות לשונו של שלמה המלך ע”ה באומרו “חקרתי, שאלתי, פשפשתי” כשכוונתו לומר: אמנם על דרך הפשט אין טעם למצות פרה אדומה, אך בשלושת הדרכים הנותרים הלא יש לה הסבר, ולכך חקרתי בדרך הרמז, שאלתי בדרך הדרוש ואף פשפשתי בסוד הדברים, אך למעשה לא מצאתי את טעם פרה אדומה ועדיין - “היא רחוקה ממני”