"הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ"


נרצה לפרש בס"ד כפל הלשון ("הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ") לימד הכתוב מוסר גדול לאדם שיהיה מוחל לחבירו אף על פי שחטא לו ולא יקפיד על כל דבר, כי יביט בענייניו שבינו לבין הבורא יתברך כמה חטאים חוטא להשי"ת בכל יום והוא יתברך מוחל לו ולמה יתכעס ויקפיד על חבירו שנגע בכבודו שהוא בשר ודם, ובמה נחשב כבודו כנגד כבוד השי"ת;


ואם כן למה יתכעס על חבירו ויחרה אפו עליו עד שיאמר ראוי זה להרגו על אשר חטא לי בכך וכך, וכן על זה הדרך בהפלגות שמפליג בענשו של חבירו, ומה ישיב לעצמו בחטאיו שבינו למקום;


ושמעתי מספרים מעשה במלך א' שגזר על גנב א' לתלותו על עץ, ויאמר הגנב שהוא מקבל גזרת המלך על עונו אך צריך שימתינו לו עד שיעשה לפני המלך חכמה נפלאה שהוא לבדו יודע אותה וכשימות גם היא תמות עמו לכך רוצה שילמדנה למלך כדי שתשאר בעולם ולא תאבד;


ויאמר לו המלך מה זאת? ויאמר שהוא יודע להביא גרעין א' של תפוחים או פרי אחר ויתקן אותו בסמנים ידועים לו ויתחבנו תוך הקרקע ואחר חצי שעה יהיה הגרעין הזה אילן ויבקע הארץ ויצא אילן גדול מלא פירות;


ויתפלא המלך על זאת וקם ובא להגינה שלו ויבואו עם המלך המשנה שלו וגם שר האוצר לראות מעשיו של זה, ויביאו לגנב גרעין של פרי וישרה אותו תוך הסמנים אשר צוה להביא לו ערך חצי שעה, ויאמר הגנב: עתה נגמר בישול הגרעין וצריך לתחבו בקרקע כדי שאחר חצי שעה יהיה אילן גדול אך צריך שזה התוחב את הגרעין בקרקע יהיו ידיו נקיות מן גניבה וגזל ואם מימיו גנב איזה דבר אפילו פעם אחת תפסד הסגולה של הגרעין ולא יצא;


והנה הוא אומר אליו לתחוב אותו בידו כי הוא היה גנב כל ימיו על כן החזיר הגנב פניו אל משנה-המלך ויאמר לו: בכבוד, תתחוב זה הגרעין בידיך. ויאמר המשנה: לא אכחד כי בהיותי קטן הייתי עושה הוצאות הבית של אבי בידי והייתי מרויח בהוצאות שאחשוב על אבי יותר ממה שהוצאתי ואף על פי שהייתי עדיין קטן בשנים חושש אני פן תפסיד הסגולה כי אין הידים נקיות לגמרי.


אח"כ פנה אל שר האוצר ויאמר: בכבוד, תתחוב אתה הגרעין בקרקע. ויאמר: אני שר האוצר שכל חשבון ממון אוצר המלך בידי ושגיאות מי יבין שמא טעיתי בחשבון וכתבתי יותר על חשבון המלך שלא כדת.


אז פנה הגנב אל המלך ויאמר: בכבוד, אדוני המלך אתה תתחוב הגרעין. ויאמר המלך: זוכר אני בהיותי קטן ראיתי אצל אבי המלך חוט מרגליות חשוב מאד וגנבתי אותו ממנו לכן גם ידי אינם נקיות, נביא אדם אחר.


ואז הגנב הכה הכאה גדולה על פנים של עצמו ויפול על רגלי המלך ויאמר לו אדוני המלך הנה שר האוצר שלך טען על עצמו שידיו אינם נקיות וגם המשנה הודה שגנב מאביו בחשבון הוצאות הבית וגם אתה אדוני המלך אמרת שגנבת מאביך אם-כן למה תתלני על גנבתי אשר העניות לחצה אותי וגנבתי למלאות נפשי כי ירעב. ויבוש המלך ויבן כי בחכמה עשה כל זאת המעשה ויפטרהו; עד-כאן שמעתי.


הנה כי כן גם האדם אם יחטא לו חבירו יחרה אפו עליו ואומר זה ראוי לענשו כך וכך או להרגו על אשר נגע בכבודי בכך וכך, ולמה לא יביט על עצמו אשר הוא חוטא כמה וכמה בכבודו יתברך וצריך שיבוש מאיליו כאשר בוש אותו המלך במעשה הנזכר;


וזה-שנאמר "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" רוצה-לומר כשתבא להוכיח את עמיתיך שחטא לך ויחרה אפך בו, הנה תחלה הוכח לעצמך בדברים שבינך למקום כמה וכמה חטאת, ואחר-כך תוכיח את עמיתיך, ואז ודאי לא תשא עליו חטא אלא תמחול לו כי תאמר בלבבך אם אני אפליג עליו בעונש על חטאו לי אם-כך כמה וכמה אהיה חייב עונשין להקב"ה בחטאי בכבודו כמה וכמה;


ועל כן ודאי "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ" אף על פי שחטאו לך, לא תעשה להם קימה ונטירה, אלא "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ" בודאי יען שאם הוא חטא לך הנה הוא עשה כמוך כי גם אתה חטאת בכבוד השי"ת.

ALL RIGHTS RESERVED. TORATHESED.COM 2006-2021