"אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד"


נוכל להסביר את דקדוק הלשון שאמר הקב”ה לאברהם “שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד”, על פי הנאמר בתהילים (יח, כד-כה): “ואהי תמים עמו ואשתמר מעווני וישב ה’ לי כצדקי” כוונת הפסוק פירש הרב מהרי”ט ז”ל כך: כאשר אדם נכשל בעשיית עבירה, כל המעשה מתייחס אל האדם החוטא בלבד; לעומת זאת, כאשר אדם זוכה לקיים מצוה, ועושה פעולה טובה בעבודת ה’, יש לו סיוע ועזרה מלמעלה, מה’ יתברך. ואולם השי”ת מתחסד עמו, ונותן לו שכר שלם, כאילו האדם עשה את המצוה לבדו ובכוחות עצמו.


וזהו פירושו: “ואהי תמים עמו” כאשר אהיה בתמימות עם הקב”ה, ואעסוק במצוות ומעשים טובים, יעזור לי על ידי “ואשתמר מעווני”, אך מנגד לא ימנע ממני הקב”ה מלשלם שכר טוב, רק “וישב ה’ לי כצדקי כבור ידי ישיב לי”, עוד אזכה לקבל שכר שלם, כאילו אני לבדי עשיתי מעשה הטוב. עד כאן דבריו.


מעתה, כך אמר הקב”ה לאברהם: “אָנֹכִי מָגֵן לָךְ”, שתוכל לעסוק במצוות ומעשים טובים, ולפרוש מן החטא. עם זאת, אל לך לחשוש שאמעט שכרך בגין סיוע והגנה זו, אלא “שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד” כאילו עשית בכוחך במוחלט כל זאת.