"צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לָתֵת אֶת-הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּגוֹרָל, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"


התורה מספרת כאן, שראשי האבות למשפחת מנשה, באו בקושיה אל משה: מצד אחד ציוה ה' לחלק את נחלת הארץ בין שבטי ישראל באופן שחל איסור על כל שבט להשיג את גבולו של שבט אחר, מצד שני ציוה ה' לתת חלק מנחלת שבט מנשה לבנות צלפחד.


וא"כ יכול להווצר מצב שבנות צלפחד ינשאו לאנשים משבט אחר, ואז נחלתן תעבור לבעליהם שאינם משבט מנשה, ונמצא שנגרע מנחלת שבט מנשה. וענה להם משה על פי ה', שלא ינשאו בנות צלפחד אלא לבני שבטם ובכך תפטר הבעיה של העברת הנחלה לשבט אחר.


כשנשים עינינו לדייק בלשון הפסוקים, נמצא שיש בהם כמה מילות יתר, לדוגמא: כאשר מרצים ראשי האבות את טענתם לפני משה, הם אומרים "את אדוני ציוה ה' לתת את הארץ בנחלה בגורל בני ישראל", למאי נפקא מינא אם ה' ציוה לתת זאת בגורל או על פי דרך אחרת?


כך גם בהמשך דבריהם: "ונגרעה נחלתן מנחלת אבותינו ומגורל נחלתנו יגרע", גם כאן לכאורה מיותר להזכיר את ענין הגורל, והיה עליהם לומר ומנחלתנו יגרע.


ועוד, שכל הקטע הזה נראה כמיותר, שהרי אך לפני רגע הם אמרו "ונגרעה נחלתן מנחלת אבותינו", ולאיזה צורך הוסיפו את המילים "ומגורל נחלתנו יגרע";


בכדי לישב את הקושיות הללו, נקדים להביא את מה שכתב בספר "דברי גאונים" המביא שאלה שנשאלה אודות שני אחים שסיכמו ביניהם לחלק את הנכסים שקבלו בירושה מאביהם על פי הגורל, ולאחר מכן היה מי שרצה לערער על תקפות החלוקה, וכתב שם: שאין רשות לשום אדם לערער על הנעשה בגורל, שאין הגורל אלא על פי שמים, שנאמר: "על פי הגורל תחלק נחלתו" (במדבר כו- נו) והעובר על הגורל כעובר על עשרת הדברות!!


וכך ביאר הגאון בעל חוות יאיר, שהגורל נעשה על פי השגחה העליונה, ולא שייך שיפול קלקול בחלוקה הנעשית על ידו.


לאור זאת נוכל להבין את עומק כוונתם של ראשי האבות, ובכך ניישב את השאלות ששאלנו בתחילת המאמר על אריכות לשון הפסוקים. ראשית הם טענו, שהקרקע היא נחלת אבותיהם ואם רוצים להפסידה, ולכן אסור לבנות צלפחד להנישא לבני שבט אחר, כי אז "מנחלת אבותינו יגרע".


ובנוסף על כך הם חיזקו את טענתם באומרם שקיים גם איסור חמור לערער על חלוקה הנעשית על פי הגורל. והנה ה' ציוה למשה "לתת את הארץ בנחלה בגורל לבני ישראל". ואם תעבור הנחלה לשבט אחר, יש בכך משום ערער על מעשה הגורל, הדומה בחומרתו לערעור על עשרת הדברות.


ולכך הדגישו ראשי השבטים ואמרו "ומגורל נחלתנו יגרע"- נחלתנו שנחלנו על פי הגורל היא זו שעומדת להגרע, ולכך בודאי שיש למנוע את הדבר בכל תוקף.