נשאלת השאלה שכל אחד מרגיש בה, למה בתחילת הפסוק נאמר קודם מוצאיהם למסעיהם, ובסוף הפסוק נאמר מסעיהם למוצאיהם? ועונה על זה המגיד מדובנא במשל בילד שכבר בגיל צעיר התייתם מאמו, והאב נשא אישה אחרת. אך לצערו הבן לא מצא שפה משותפת עם אמו וכל ימי נערותו עברו בעצב גדול.
אך שהגיע הילד לפרקו האב נע לעיר רחוקה למצוא לו שידוך ואכן מצא בחורה בעלת מידות טובות ויראת שמים שמתאימה לו ושניהם התארסו. לאט לאט הגיע מועד החתונה והאב והבן יצאו בעגלה לדרך עם בגדים מתנות וכלים.
העגלה לא הרחיקה מהעיר וכבר שואל הבן את העגלון- "כמה קילומטרים כבר התרחקנו מהעיר?" והעגלון עונה לו. וכן הדבר חוזר כמה פעמים. וכן גם נוהג האב לשאול שאלות דומות, אך בניגוד לבן הוא שאל- "כמה קילומטרים נשאר עוד לעיר?"
למעשה יש הבדל בצורת חשיבתם כמו בדיבורם, משום שלבן לא צפוי מה יהיה איתו, לא יודע איזה אושר ושמחה תבוא לו, הוא יודע דבר אחד שרק הוא עוזב את המקום שבו היה לו רע ומר. לכן שואל כל הזמן כמה עוד עברנו מהעיר.
אך האב שיודע מה מחכה לבנו ממילא מצפה עוד כמה זמן נגיע למקום יעדנו. כך עם ישראל, מבחינתם דמתה יציאת מצרים ליציאתו של הבן החורג, שהרי לא ידעו מהי קדושה, ארץ ישראל ומהם חיי תורה, וידעו רק כמה יציאת מצרים הייתה רעה לגביהם, לפיכך אומר הפסוק –"מסעיהם למוצאיהם"- שמטרת המסע הייתה רק למוצאיהם לצאת ולברוח ממצרים. לעומתם משה רבנו שידע כמה טוב יהיה להם בארץ, איזה חיים מאושרים יהיו להם עם חיי קדושה ולכן נאמר- "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם"- יציאתם הייתה למען המטרה של למסעיהם- לנסוע ולהגיע לחיים של תורה בארץ הקודש.
