יש לדקדק מדוע לא אמר "ואלה המשפטים אשר תלמדם", שלכאורה זהו הביטוי יותר מדויק. אלא שאכן, בפסוק זה רמוז יסוד גדול בתפקידם של שופטי העם ויושבי על מדין.
אשר חכמינו אמרו "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות" ולא אמרו 'מה שאוזניו שומעות', משמע, כי תפקידו של הדיין אינו מצטמצם בשמיעת פרטי הדברים מפי בעלי הדינים, והעיון במקורות ההלכתיים, ועל פיהם להכריע את הדין.
כי עדיין יתכן שבית הדין יוציאו פסק דין מעוות, והאמת לא תצא לאורה. לא מספיק להסתמך בהכרעת הדין אך ורק על כללי הפסיקה, באופן כזה אין הדיין עושה את תפקידו כנדרש. אלא, בנוסף למקורות ההלכה עליו גם להשתמש במקורות החוכמה והבינה שהוא ניחן בה מאת השי"ת, עליו ברוב פקחותו ובעיני שכלו לנסות בכל דרך לברר את האמת עד תומה, ולהביא את בעלי הדינים לידי עמק השווה, עד שהאמת והשלום ישכנו יחד.
ידועים כמה וכמה מקרים של חכמי ישראל החריפים, שהצליחו להביא את הבעל דין שיהיה מודה על האמת, ולא הסתמכו על רצונו להישבע וכיוצא בזה, אלא השתמשו בבינתם היתרה שהקב"ה מסייע על ידי החכמים להוציא את המשפט כצדקתו. וכך הגיע הדבר לידי גמר ולידי מיצוי האמת.
נביא כדוגמא מעשה שארע אצל אחד מגדולי הדור, כשבאו אצלו שני בעלי הדין להישפט בבית דינו. ומעשה שהיה כך היה: הנתבע –היה מוכר יין מפורסם בעיר, התובע - היה משרתו הנאמן שעבד במסירות כמה שנים אצל מוכר היין.
בתווך עמד ויכוח נסער אודות סכום ממון חשוב, אשר לטענת המשרת מדובר בכל כספו שאגר במשך השנים הרבות, והטמין אותו ערב שבת בין החביות של אדונו, אולם כאשר בא במוצאי שבת ליטול את כספו, לא מצאו. אין זאת כי אם בעל הבית –אדונו – מעל בממון.
לעומת זאת, מוכר היין מצהיר נחרצות: לא היו דברים מעולם, אף פעם לא שלחתי יד בכספי אחרים.
הרב המופלג בחוכמה אמר את דעתו על אתר: אכן, קשה להאמין כי המוכר מעל בממון ובפרט בשבת-קודש. אולם מאחר שברור גם שהממון נעלם באותו המקום, בהכרח לומר כי המשרת הנוכרי שלח ידו בחשאי בגניבה. למשמע החוות הדעת הזו, הגיב המוכר באנחת רוחה: כנראה שכן, אביא את הנכרי ואעשה בו שפטים...
לאט לך, אמר הרב - צא וחשוב: אם הגוי אכן מעל בממון הרי שכל היין במרתף נאסר כדין "יין נסך", עתה עלי לפרסם פסק-הלכה האוסר את כל היין שברשותך... כשראה בעל-הבית כי כלתה אליו הרעה, פג לבו בקרבו והודה כי יצרו הסיתו והוא הוא הגנב.
וזה הפירוש הפסוק: 'ואלה המשפטים' כשתבוא לדון במשפטי הדיינות, עליך לבדוק ולראות בעיני שכלך - 'אשר' פירשו מלשון הסתכלות והבטה, כמו "אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב" (במדבר כד,יז) ורק לאחר שתעיין היטב, אזי 'תשים לפניהם' – הנח את פרי שכלך לפני שני בעלי הדינים, ותן להם לחשוב מחשבותיהם פן יחליט מי מביניהם לגלות את האמת המוסתרת.
