"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ"


"תנו רבנן: מעשה במונבז המלך שביזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת (=לצדקה), וחברו עליו אחיו ובית אביו ואמרו לו: אבותיך גנזו והוסיפו של אבותם, ואתה מבזבזם?! אמר להם: אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה" (בבא בתרא יא).


טעות נפוצה במחוזותינו, ואף בקרב האנשים הזוכים לתרום לצדקה, החושבים בסתר ליבם, כי למרות חשיבות מצוות הצדקה, אשר עליה נאמר 'כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עבד עבודה זרה' (כתובות סח, א), אף על פי כן סבורים הם כי אותו כסף שלקחו מאיתם הוא "כסף מת", אולם ה"כסף החי" הוא ההון הרב הקיים ברשותם, והוא יהיה להם למחסה ביום סגריר.


חשיבה זו שגויה ומוטעית בעצם, שכן כסף בא וכסף הולך, הכסף הוא גלגל החוזר בעולם (ולא לחינם מכונים "זוזים", מפני שזזים הם ממקום למקום), וכי המזל עלול להתהפך בן יום, וייצא נקי מכל נכסיו.


או אז כל הכסף שצברו - מת ואיננו, ואילו הכסף החי - הם כספי הצדקה הנזקפים לזכותם לעד, והוא-הוא רכושם האמיתי.


וכפי שאמר מונבז המלך דברים נוקבים ואמיתיים: אבותיי - יגעו כל ימיהם וחסכו, אך להם בעצמם לא נותר מאומה, והכל הכל הותירו לי. בעבור הצדקה שהיה 'מבזבז' זכה מונבז שיהיה שמו נחרט באותיות זהב בספרי דברי הימים, ושכרו בשמיים עצום למאוד.


וכה אמר החכם מכל אדם, שלמה המלך ע"ה: "אַל תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר מִבִּינָתְךָ חֲדָל הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה לּוֹ כְנָפַיִם כְּנֶשֶׁר יָעוּף הַשָּׁמָיִם" (משלי, כג). במקרא זה ישנה עצת חכמה - 'אל תגע להעשיר' את אחרים, אלא 'מבינתך חדל' משום שיתכן ולא תרוויח מאומה מהחיסכון, ורכושך יתגלגל וייעלם כלעומת שבא 'כי עשה יעשה לו כנפיים'.


משלו חכמים משל, לאב ששאל לבנו הפיקח: אם ירדו על גג ביתנו עשרה עופות, ויבואו ציידים שיירו לכיוונם, והמיתו ארבעה מהם, כמה יישארו על הגג? ויען הבן ויאמר: ארבעה. גער בו אביו: מדוע מיהרת להשיב בטעות, הן אן תחסיר ארבעה מתוך עשרה, נשארו שישה!


ענה הנער, כי השישה החיים יעופו מחמת הקול הגדול של רובי הציידים, ולא יישארו אלא אותם ארבעה שמתו, כל קול שבעולם לא יצליח להזיז אותם... הווי אומר, הממון הפרטי, הצמוד אלינו כל כך, יכול להתעופף בן רגע ולהיעלם, ואיננו. ורק הממון אשר פיזר לצדקה נשארו לעד, ושום מעשה לא יוכל להוציא אותם מנכסי הנותן.


"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" אותו הממון שתיתן בתורת גמילות-חסדים לנצרכים לעניים ולנזקקים, הוא היחיד שיכול להיקרא 'עִמָּךְ' - הוא לא ייצא מרשותך לעולמים, אך כל שאר הכסף שנשארו כביכול ברשותך, אין אתה יכול לבטוח שהם "עִמָּךְ", יכול הוא לפרוש כנפיים ולעוף לידי אחרים. והחכם עיניו בראשו.

ALL RIGHTS RESERVED. TORATHESED.COM 2006-2021