"יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ"


כדי לבאר את דברי המדרש הללו, נקדים שלוש הקדמות:


רבינו החיד"א ז"ל כתב, שעשיו ירצה לשעבד את יעקב מכח דרשת חז"ל "כבד את אביך" וגו', "את" לרבות אחיך הגדול (כתובות קג,א). אך אם ישראל יעסקו בתורה, אין לעשיו פתחון פה נגדם, וזאת מאחר שחז"ל דרשו דרשה נוספת: "את ה' אלוקיך תירא", "את"- לרבות תלמידי חכמים (פסחים כב, ב) א"כ אם עשיו רוצה לדרוש יתור תיבת "את", עליו לירא ולכבד את ישראל מכח דרשת הגמ' בפסחים.


וכבר אמרו חז"ל "עשה דכבוד התורה- עדיף", נמצא שכבוד התורה חזק יותר מכבוד האח הגדול, ע"כ דבריו הנפלאים של החיד"א ז"ל.


דבר נוסף יש להקדים: על הפסוק "בְּזאת יָבא אַהֲרן אֶל הַקדֶשׁ" (ויקרא טז, ג) דרשו חז"ל שבזכות התורה הנקראת "זאת", יבוא אהרון אל הקודש, היינו שישראל יגאלו מן הגלות ויבנה בית המקדש.


עוד אמרו חז"ל, שיעקב ועשיו חלקו ביניהם את שני העולמות, עשיו נטל את העולם הזה ואין לו מן העולם הבא כלום, ואילו יעקב נטל העולם הבא, ומן העולם הזה אין לו כלום. ולכאורה, לפי זה כיצד יכולים ישראל לאכול ולשתות בעולם הזה, והלא כל העולם הוא חלקו של עשיו? ברם, ידוע הוא שלולא התורה אין העולם מתקיים, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה - חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג, כה);


א"כ כאשר ישראל עוסקים בתורה הרי הם כמצילים מזוטו של ים, שאילו לא למדו היה העולם נאבד וכל חפצי העולם יורדים לטמיון, ולכן כאשר היו לומדים תורה מותר להם להנות גם מן העולם הזה, ונחשבים כזוכים מן ההפקר. לאור כל הנ"ל, מתפרשים דברי המדרש כמין חומר. המדרש בא ללמדנו על חשיבות לימוד התורה. שאם ילמדו ישראל את התורה ויאר ה' עלינו מאור התורה, כלשון המדרש, נזכה לדברים הרבה:


א. "יחֻנֶּךָּ" משיעבוד מלכויות, שעשיו לא יוכל לתבוע את כבודו מיעקב מכח דרשת "כבד את אביך", שכנגד זה נצבת דרשת חז"ל "את ה' אלוקיך תירא", וכאמור.


ב. ע"י התורה נזכה לגאולה שלמה, שע"י התורה הנקראת "זאת"-יבוא אהרון אל הקודש.


ג. נזכה לנשיאת פנים של השי"ת אף בעולם הזה. ולא רק בעולם הבא, שע"י התורה יהיה ניתן להנות אף מעולם הזה כדין מציל מזוטו של ים, ולא ייחשב כאילו ישראל גונב מחלקו של עשיו.'