ועוד נ"ל בס"ד הטעם שהוצרכו התפילות. והלא הקב"ה יודע חסרון האדם יותר ממה שהאדם יודע בעצמו, ולמה יצטרך להתפלל? אך הטעם כי לכל שפע צריך צינורות וכלים - והם נעשים מאותיות התפלה, כי כל אותיות הם סוד כלים כנודע וזה צריך האדם להביאם ממנו - כי הדרך עני המבקש תבשיל מבעל-הבית לא יאמר לו שיתן לו כלי ותבשיל, אלא יביא כלי מאצלו ויניח לו בו תבשיל.
וכן השפע שמקבל האדם מהקב"ה בתורת צדקה צריך שיביא כלים ויניח לו בתוכם השפע מיהו מזדמן שהעני נושא חן בעיני בעל-הבית שיתן לו גם את הכלי וגם בנמשל יזדמן נשיאות חן כזו אצל ישראל, דכתיב "וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה" נמצא נותן להם שפע טרם שיביאו הכלים הנעשים מכח דבורי התפלה, אך על הרוב צריכין הם להכין הכלים, לכך יתפללו קודם כדי שיתהווה צינורות וכלים מן אותיות התפלה;
ולכן הקב"ה יתאווה לתפילתם של צדיקים כדי שירבו הכלים וממילא יתרבה השפע בכל העולמות, דהא כתיב ויאמר "אֵין עוֹד כֶּלִי וַיַּעֲמֹד הַשָּׁמֶן" וברבוי הכלים נתרבה השמן.
וזהו הטעם שהוצרכו הכהנים לברך את ישראל בכל יום כדי שיעשו בברכתם כלים מן אותיות היקרים האלה של הברכה, ועתה לא יבושו הכהנים בלקחם מישראל מתנות כהונה, שנחשב כאלו הם לוקחים בחינם בתורת צדקה, דאין זה צדקה אלא לוקחים שכר הכלים אשר עשו לישראל לצורך קבלת השפע של ברכות יקרות אלו - כי אלו הכלים נעשים מן אמירה שלהם וזו האמירה היא שלהם שלא יוכל איש ישראל לעמוד על הדוכן ולומר אותה.
וזה-שכתוב "כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וא"ת הכהנים מברכים אותם בברכה כללית זאת, ולהם אין שדות וכרמים ונחלה בארץ כדי שיתעשרו, ורק הם לוקחים מתנות כהונה מיד ישראל כאדם שלוקח צדקה מאחרים, לזה-אמר "אָמוֹר לָהֶם" הנה אמירה זו שממנה מתהווים הכלים היא רק להם, ואם-כך מה שלוקחים מתנות כהונה הוא שכר הכלים ואינו צדקה ומתנת חנם.
