התורה מעידה על נח שהיה "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים", ובכן מה היה הצורך לציין כי היה כזה "בְּדֹרֹתָיו"? והאם ציון זה הוא לגנאי או לזכותיש להבין כיצד נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש במחלוקת הנראית לכאורה כל-כך קיצונית, האם היה נח צדיק רק בדורו, או שבדורו וכל-שכן - בדורות אחרים?
ובאמת שאת הפסוק עצמו ניתן לפרשו הן בלשון הווה: 'בדורותיו ולא בדורות אחרים'; והן בלשון הווה ועתיד: 'בדורותיו - וכל שכן בדורות אחרים'. ואם כן מאחר שאפשר לפרשו לכאן ולכאן, נמצא כי רבי יוחנן הכריע לדרוש אותו לגנאי. והוא דבר תמוה, מדוע בחר דווקא להפחית בערכו של נח, ולומר לו רק בדורו נקרא "צדיק"?
אך באמת נראה, שלא נחלקו כאן החכמים אודות דרגתו הרוחנית של נח, אלא שכל אחד התייחס לתקופה אחרת בחייו, כדלהלן: כבר אמרו חז"ל שהניסים הנעשים לאדם שלא כדרך הטבע, ממעטים מזכויותיו (שבת לב, א) מאחר שכן, בהכרח שנס ההצלה של נח ובניו מהכיליון בימי המבול, המעיטו מזכויותיו.
נמצא, כי לפני המבול היו זכויותיו מרובות בהרבה מאשר לאחר המבול. מעתה ניתן לפרש, שבזה נחלקו האמוראים. לדעת רבי יוחנן, "בְּדֹרֹתָיו" הכתוב בפסוק מתייחס לדור שהיה חי לאחר המבול, באותה התקופה כבר ניכו לו מזכיותיו, ואז גודל צדקותו היתה לפי אותו הדור בלבד. ובאמת כך מדוקדק מלשון הכתוב "תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו", בלשון עבר - רק באותו הדור ולא בדורות הבאים אחריו.
אך ריש לקיש פירש את הפסוק, על הזמן של לפני המבול, אותו הזמן שאליו נסובה תחילת פרשת נח. באותה שעה, לפני חלות הנס, רבו זכויותיו וצדקותיו עד למאוד לא רק לפי בני דורו, אלא 'כל שכן' ביחס לדורות האחרים.
