"כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'"


"וּבְנֵי כוּשׁ... וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרוֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבּוֹר בָּאָרֶץ... עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'"; י, ו-ט. בפסוקים אלו אנו מבחינים בדקדוק פלאי: בפסוק  ז' התורה מונה את חמשת בני כוש: "סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּא וְרַעְמָא וְסַבְתְּכָא"; כאן לא הוזכר ככל לידת בנו השישי 'נמרוד'. לסיפור לידתו ישנו פסוק בפני עצמו, פסוק ח': וכוש ילד את נמרוד וכו'


על הדקדוק העצום עמד בעל "זרע ברך" ויישבו על פי המסופר בחז"ל כדלהלן: ב'תנא-דבי- אליהו' מסופר על ויכוח שערך אברהם אבינו ע"ה עם נמרוד: נמרוד ניסה למנוע מאברהם לשבור את האלילים של תרח אביו, וטען לפניו: "וכי אין אתה יודע שאני אדון של כל המעשים, והחמה והלבנה והכוכבים והמזלות, ובני האדם מלפני יוצאים כולם? ולמה אתה מאבד את אלוהי"?... ומסופר שם על כמה תשובות ניצחות שהשיב לו אברהם, ששולבו יחד עם בקשת "הוכחות" מנמרוד, על הצהרתו המשעשעת כי הוא ה"אדון" של כל המעשים...


בין שאר הדברים שדרש ממנו אברהם, היה, שיראה את כוחו בעצירת השמש ממהלכו וכדומה, ונמרוד כמובן לא היה מסוגל לכך. אמר לו אברהם לאחר מכן: "אל תתמה בלבך, כי לא אדון העולם אתה-בנו של כוש אתה! ואם אדון העולם אתה למה לא הצלת את אביך מן המיתה?- אלא כשם שלא הצלת את אביך מן המיתה כך אתה לא תוכל להינצל מן המיתה!"... אפסיותו וערמומיותו של נמרוד נתגלו לעיני כל. התורה באה להדגיש את העובדה, כי איננו אדון עולם כפי שהוא מנסה להחזיק את עצמו, אלא 'בנו של כוש אתה'! - כך תירץ הרב הנ"ל, והוא נפלא.


לכאורה התורה מאריכה לספר ולהלל את שבחו הגדול של נמרוד: "הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבּוֹר בָּאָרֶץ", ודבר זה בלתי מובן, מדוע ולמה התורה מעידה על גבורתו של אותו נבזה, ובכך מהללת את הרשע. יותר מזה, עצם "גבורתו" המודגשת בפסוק נראית לכאורה מגוחכת- וכי 'גבורה' היא להיות "גיבור ציד"? אך לפי חז"ל שהבאנו, יומתק לנו היטב ביאור אריכות הפסוקים, כך: בפסוק ז' מוזכרים רק חמישה מתוך ששת בני כוש, כי כולם החשיבו את נמרוד לאלוה, וכ"אלוה" לא נולד מאב ואם כלל. עד שבא אברהם אבינו וגילה את ה"סוד", כי מדובר בסך הכל בבנו השישי של כוש... וזהו הנאמר בפסוק ח': 'וכוש ילד את נמרוד'. עד עתה לא ידעו את העבודה הזאת. אבל עכשיו הוכח לעיני כולם כי בסך הכל ילוד אשה הוא, ואין להפליג כל-כך אודות "גבורתו" - כל גבורתו היא גבורת הארץ בלבד - 'הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבּוֹר בָּאָרֶץ' – בעבר, היה מחזיק את עצמו במרמה כאלוה, כעת כשנולד אברהם ופרסם את אחיזת עיניו. נודע לכולם כי מדובר בגיבור 'בארץ' בלבד'. אדם פשוט כמו שאר בני האדם. כך שהפסוק מתכוון לגנות אותו ולא לשבחו.


כאשר נודע לכולם על "ייחוסו" של נמרוד והתגלה כמה הערים על הבריות, וצד אותם בפיו, הפך סיפורו של נמרוד להיות כמשל נלעג בפי הבריות: "עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'". התורה בעצם לא באה כלל לשבח ולהלל את אותו רשע, ההפך - הדגשה זו 'הוא החל להיות גיבור בארץ' היא בעצם זלזול בנמרוד שהחזיק את עצמו לאלוה, למרות שבסך הכול הנו בן תמותה.

ALL RIGHTS RESERVED. TORATHESED.COM 2006-2021