"וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן"


איתא במדרש, אמר הקב"ה בדין הוא שיטול את שכרו; נרצה לפרש בס"ד כי בפרשה הקודמת כתיב "וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ" והדקדוק ידוע למה הוצרך ליחסו עד אהרן?


והלא באומרו 'בן אלעזר הכהן' נודע שהוא בן-בנו של אהרן, כי לא היה באותו זמן כהנים אלא הם, ועוד אמרו "מִתּוֹךְ הָעֵדָה" לשון יתר הוא, ופרשנו דבא להגיד שבחו, שעשה דבר שהוא זר ופלא מצידו, כי הוא בן כהנים שאין להם עסק במלחמה ואין מצוי בידם כלי מלחמה.


ועוד גם הוא מצד עצמו היה עצור לפני ה' בעמלה של תורה המתשת כוחו של אדם, ורחוק דבר זה שעשה מאתו לדקור ב' גופים גסים וחזקים בבת אחת ברגע ברומח ולשאת אותם מן אהלם עד פתח אהל מועד, ודבר זה אינו ראוי לעשותו אלא אנשים שהם מלומדי מלחמה ועסקם בכך לעשות כזאת מכח תגבורת הלב שלהם;


לזה אמר "וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן" שאביו ואבי-אביו כהני ה' שהם רחוקים ממעשה המלחמה ומן כלים שלה ופרושים ממלאכה זו, ולכן מצד אבותיו רחוקה מעשה המלחמה הזאת שנלחם פנחס;


ועוד גם הוא עצמו נעצר לפני ה' בישיבת הסנהדרין הנקראים בשם 'עדה' כדכתיב "וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה", "וְהִצִּילוּ הָעֵדָה" ועל כן בטבע צריך שיהיה תש כח ואין לו תגבורת לב לעשות מעשה כזאת לדקור שני גופים חזקים בבת אחת וזהו "וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה" הוא מושב הסנהדרין, ועם כל זה עשה דבר פלא זה "וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ" וכו' "וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם" וכו'. ואחר שהגיד הכתוב שמעשיו שעשה בדבר זה היה בדרך פלא חוץ לטבע, לכך אמר הקב"ה בדין הוא שיטול את שכרו.


משל למלך שהלך לצוד ציד ביער והיה עמו ראש הגבורים של החיל שלו ופגעו בו לסטים מזויינים להלחם בו, ותכף רץ הגבור לקראתם וילחם בם בכלי זין שבידו ויפילם חללים, והמלך לא נתן לו שכר ומתנה על הדבר הזה;


והנה אחר כך נזדמן שהלך המלך לבדו לצוד ביער ולא היה עמו כי אם נער אחד שהוא משרת לפניו על השלחן ופגעו בו לסטים, והנער בראותו כך לקח החרב מאת המלך ורץ כנגדם וילחם בם ויפילם חללים, ויתן לו המלך מתן מאה אלף זהובים.


אמרו לו עבדיו: למה לראשון לא נתת כלום ולזה נתת מתן רב כל כך? אמר להם: הראשון היה ראש הגבורים שלי וזו היא מלאכתו אשר עסק בה מנערותו ובעבור זאת הלך עמי, על כן כשנלחם עשה דבר המוטל עליו, ואין זה חידוש ופלא מצידו כדי שאתן לו מתנה על מעשיו, אך השני היה נער רך משרת על שלחני ואינו מלומד מלחמה, ואין זה עסקו, כי גם כלי זין לא היה נושא איתו ולקח החרב ממני ונלחם בנפשו לכך ראוי לתת לו מתן.


וכן הדבר כאן דפנחס עשה דבר פלא שהוא זר ורחוק מצידו לכך בדין הוא שיטול שכרו, ולזה אמר "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן" מה שהוצרכתי לייחסו כל כך על שם אביו ואבי אביו שהיו כהנים, היינו כדי להודיע בזה שבדין הוא ראוי ליטול ולא דמי לאדם אחר.

ALL RIGHTS RESERVED. TORATHESED.COM 2006-2021