"הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמר פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרן הַכּהֵן הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל" הביא המגיד מדובנא ז"ל, בשעה שנכנס פנחס להרוג אותם, היו שם כשתים-עשר אלף שומרים מזוינים, פנחס לא ידע מזה, וידוע שנכנס בערמה ובשעה שנכנס באהלי רשעים כדי להרוג אותם, מרב פחד פרחה נשמתו, באותו רגע נתלבשו עליו נשמותיהם של נדב ואביהוא, וקם בזריזות כגיבור והרג אותם;

וזהו שכתוב "בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי בְּתוֹכָם" כלומר שנכנס תוך שתים-עשר אלף השומרים והרג אותם לעיניהם;

שאלו המפרשים - למה קרא אותם 'רשעים'? מפני שכפרו במשה רבנו עליו השלום, מכיוון שראו כל מי שנגע במשה היה מקבל עונשו על המקום, ופה בא זמרי בן סלוא ולקח את המדיינית לעיני משה ולעיני כל עדת ישראל ואמר זו מותרת או אסורה? כלומר משה שלקח בת יתרו זה מותר וזאת בת מלך אסורה?

חז"ל הביאו משל על זה, פעם אחת פגש הנחש לעלוקה, אמר לה אנחנו דומים זה לזה וכמע מין אחד אנחנו ומעשה אחד לשנינו, איך שאתה מוצץ דם בני אדם גם הוא מוצץ דם בני אדם, למה אותך קונים בדמים יקרים ואותו שונאים שנאת מות?

ותאמר העלוקה אל הנחש, אף על פי ששנינו נושכים בשר אדם אבל הבדל גדול בינינו, שאני מוצצת את הארס שבתוך הדם של אדם חולה ומאליו יבא לו רפואה, אבל אתה לא כן, אלא שאתה מטיל את הארס שלך אל קרבם וממית אותם.

אותו הדבר פה משה לקח את צפורה בת יתרו, גייר אותה ואת כל בית אביה בקדושה ובטהרה ונהיה קידוש ה' שיתרו נתגייר וגם הלך לבני עירו וגיירם ועשה חיל, לא כן במעשה זמרי בן סלוא שלקח אותה לזנות ונטמאו בעבודה זרה של פעור וגלוי עריות.