מתחיל בלשון יחיד - "ראה", ומסיים בלשון רבים - "לפניכם", היה צריך לומר 'ראו אנכי נותן לפניכם' או 'ראה אנכי נותן לפניך'?
כתב הגאון חתם סופר ז"ל: על מה שאמרו חז"ל 'לעולם יראה אדם את כל העולם מחצה על מחצה, ואם עשה מצוה אחת מכריע את כל העולם לכף זכות, על כן אומר לכל אחד ואחד מישראל 'אתה' תראה במחשבה שאני נותן לפניכם ברכה או קללה, אם אחד מכם לא ישמע, מכריע העולם לכף חובה חס ושלום.
והקב"ה ברא את ישראל בעולם כדי לשמור על קיום העולם, שאם אין ישראל בעולם חס ושלום העולם לא יתקיים, ועוד שישראל צריכים להביא את האמונה בין כל העמים, ולהודיע להם שהעולם אינו הפקר ולהראות להם שיש פטרון ומשגיח, כמו שמצינו באברהם אבינו עליו השלום שהיה יחיד בעולם והיו מלעיגים ומצחקים עליו, אבל בסוף שאמר לו הקב"ה "אַב הֲמוֹן... נְתַתִּיךָ" וסוף סוף באו המלכים ואמרו לו 'נשיא אלקים אתה בתוכינו'. דבר אחר, ארבעים ושמונה נביאים בישראל היו הולכים בארצות הגוים, והתנבאו עליהם מה שלא היה בשום אומה דבר כזה רק בישראל, וכל הכח של חכמי אומות העולם מגיע עד הרקיע, אבל חכמי ישראל לא מספיק להם לשמוע רק אחרי הפרגוד, אלא בעת הצורך יש להם רשות ליכנס תוך הפרגוד, אפילו אחרי החורבן.
"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" רמז מוסר כי הברכות והקללות לא נתנו אלא לבינוניים, יען שהצדיקים לא חוששים לכל זה, ולרשעים לא יועילו כל תוכחות שבעולם, נמצא שכל הרעש הגדול הזה רק לבינוניים, שהם נמצאים בין שני גורי אריות, יצר הטוב ויצר הרע והבינוניים שופטים אותם זה וזה ולהם יוצדקו הברכות ואם ח"ו קלקלו דרכיהם יש קללות.
