"וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ"


"וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ"; העולם הזה הוא ה"פרוזדור" ודרך המבוא להגיע לתכלית, הוא ה"טרקלין", העולם הבא. לא באנו לעולם כדי להשקיע את חיינו כאן ועכשיו, כל החיים הם הכנה ארוכה לחיים האמיתיים.


בלידת האדם והתבגרותו המעטה הוא מתחיל להכיר את תפקיד ה"הכנה" המוטלת עליו. הצעירים והנערים לומדים ולומדים כדי להשתלם בענייניהם, מובן שעיקר כוונתנו אינה ללמודי מקצוע כי אם לתלמוד התורה הקדושה, ככל שיגביר מאמצים והשתדלות לקנות דרכי חכמה בגיל צעיר כאשר לבו פנוי מכל טרדה, כך יעשה חיל בהצלחתו משך כל ימי חייו, ובפרט לזמן התכלית – העולם הבא.


כך פירש הרב "עומר השכחה" את מאמר הגמרא בבבא מציעא (קז): "תנו רבנן שלשה עשר דברים נאמרו ב'פת שחרית': מצלת מן החמה, ומן הצינה, ומן הזיקין, ומן המזיקים, ומחכימת פתי, וזוכה בדין, ללמוד תורה, וללמד, ודבריו נשמעים, ותלמודו מתקיים בידו, ואין בשרו מעלה הבל, ונזקק לאשתו ואינו מתאווה לאשה אחרת, והורגת כינה שבבני מעיים, ויש אומרים אף מוציא את הקנאה ומכניס את האהבה". עד כאן.


והגאון הרב הנ"ל עמד על מאמר זה, שהרי קשה לנו להבין פשר המעלה המופלגת כל כך בעבור אכילת פת שחרית. מילא, העניינים הגשמיים ניתן לומר כי מדובר בסגולה בריאותית גרידא, אולם כמה מהדברים הם דברים רוחניים מובהקים זוכה בדין, ללמוד וללמד, ותלמודו מתקיים בידו - מדוע ולמה זוכה לכל זאת?!


וביאר זאת לפי פירושו של אחד מהראשונים, הכותב כי "פת שחרית" מרמז על לימוד התורה בזמן הילדות, בעוד האדם צעיר. כידוע התורה נקראת בכמה מקומות "לחם", וגם "פת" (בגימטרייה =480 =תלמוד), ובאו חז"ל להפליג בשבח העוסקים בתורה ובתלמוד בשחרית ימיהם, שאז גדולה מעלת התורה באופן מיוחד וסגולתה להגן ולהציל על לומדיה מכל פגעים ומקרים רעים.


ובדרך זו הולך ומפרש את כל שלשה עשה הדברים שנאמרו בפת שחרית- בלימוד התורה כשהוא צעיר - התורה מצילה אותו 'מן החמה, ומן הצינה, ומן הזיקין', הלא הם המאורעות המתרגשות על האדם בתקופת חיו, 'ומן המזיקים' המפריעים ללימוד התורה, 'ומחכימת פתי' כאמור "עדות ה' נאמנה מחכימת פתי". 'וזוכה בדין', שיודע לסדר טענותיו ודרכי לימודו היטב 'וזוכה ללמוד וללמד'- זוכה ומזכה לאחרים.


ומי ששוקע עצמו בתלמוד בימי הבחרות 'אין בשרו מעלה הבל' - אין יצרו מתגבר עליו, וממילא 'ונזקק לאשתו' כי הוא מוגן מנסיונות עבירה אסורות. 'והורגת כינה שבבני מעיים'- שיהיה אוכל לשובע נפשו במידה המותרת. ועל הכל 'ומכנסת את האהבה ומוציאה את הקנאה'- היו יהיה אהוב על הבריות ואוהב אותם ואינו מתקנא בהם. עד כאן דבריו.


כך נבאר גם הפסוק שלפנינו: "וּבִשַּׁלְתָּ וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ" - פירוש: העולם הזה הוא זמן 'הבישול' כלומר ההכנה והטרחה, ואין הוא זמן לאכילה, שהרי "שכר מצוות בהאי עלמא ליכא": העולם הזה אינו עולם הגמול והשכר, כי הוא עומד ומצפה עבורנו בגן עדן ובעולם הבא.


דומה עבודתנו בעולמנו כמי שטורח ומבשל בערב שבת, לכבוד יום שבת אולם מה עושה השוטה והכסיל? בסמוך לכניסת השבת הוא נותן טעימה הגונה מהתבשילים המבהילים, ולא פעם הוא מכלה את תכולת האוכל עד כלה... ועל כך מזהירה אותנו התורה: 'ובשלת' בעולם הזה, אבל 'ואכלת' –בעולם הבא, הוא המקום "אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ".


בל נהיה מן העצלנים המתחילים את עבודות הבישול לכבוד שבת בערוב היום, בבהלה ובחפזון מתוך לחץ של זמן. נלמד מהזריזים שכבר בשעות הבוקר עומדים בעיצומם של ההכנות. ולזה אומר הכתוב: 'ופנית בבוקר' - בזמן הבחרות, 'והלכת לאוהלך' - לבית המדרש הנקרא "אוהל"... אמור מעתה, פת שחרית משובחת יותר מפת צהריים, וכל שכן מפת בין הערביים.

ALL RIGHTS RESERVED. TORATHESED.COM 2006-2021