מצינו ג' לשונות בענין זה "וְיָתֻרוּ", "וְיַחְפְּרוּ", "וַיְרַגְּלוּ", כי ישראל אמרו (דברים א.כב) "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ", והקב"ה אמר "וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן". ובמרגלים כתיב (שם א.כד) "וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ", לפי שג' דעות היו באותה עצה.
כי הקב"ה אמר "וְיָתֻרוּ", שיש במשמעתו גם לשון יתרון, כי רצה הקב"ה להראות להם יתרון הארץ על כל הארצות כמ"ש (שמות ג.ח) "וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה". וטובה זו היא הטובה הרוחנית מצד היותה אוירא דמחכים (ב"ב קנח:) כי זה הכנה אל האדם לבא על ידו לכלל הטובה האמיתית, כי אין לאדם יתרון תחת השמש זולתו, ויתרון ארץ זה בכל היא (קהלת ה.ח). אבל ישראל רוח אחרת היתה עמהם, כי תמיד היו מבקשים תואנה לשוב מצרימה, וע"כ אמרו "וְיַחְפְּרוּ", שיש במשמעתו לשון חרפה, כי ערות הארץ רצו לראות כדי שיהיה להם מקום ללון ולומר "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה".
אבל מכל-מקום לא בקשו שיוציאו מלבם דבה שקרית. והמרגלים השחיתו התעיבו יותר ממה שבקשו מהם, והוציאו מלבם מלין שקרים כדרך כל הולך רכיל המפליג כל דבר להגיד יותר ממה שראה, לכך נאמר "וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ". כי רגל לשון רכיל כמו שפירש"י על פסוק "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל"
