בא הכתוב לרמוז על הידוע מספרי הקבלה, כי מעשיו של האדם לטוב ולרע גורמים תיקונים או פגמים בדברים עליונים, ועל ידם באה טובה גדולה לעולם או להיפך חס ושלום. הנהגת העולם מורכבת מדין ורחמים, ואם זכה האדם - הופך את הדין לרחמים, וכשלא זכה הרי הוא בעצמו גורם להשרות את מידת הדין עליו ועל כל העולם כולו. כי פגם כל שהוא מלמטה גורם חורבן והרס בהנהגת העולם.
בספרים הקדושים כתבו כי חטאי האדם מפרידים את אות האל"ף משם 'אדם', ונשאר 'דם', הכוח המשחית את העולם במקביל, מסוגלת אות האל"ף להמתקת הדין, ולכן החוטא אשר מגביר את מידת הדין, מסלק את האות האל"ף משם הקדוש "אדנ-י" ונשאר 'דין'. לעומת זאת אין לנו לשער את גודל התיקונים הנפלאים לעומת הקלקולים אשר בני האדם מסוגלים לעשות על ידי מעשיהם, כאמור.אחרי הקדמה זו, הפסוק שלפנינו יהיה נדרש בדרך רמז: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט", אם הנהגת המשפט והדין שתראה בעולם יפליאו אותך, ולא תדע מה טעם הדבר הזה, מדוע עשה ה' ככה: עליך להתעמק בבינתך ולהבין ("בין"- מלשון בינה והבנה) "בֵּין דָּם לְדָם", יובן לך כי ה"דם" שנשאר מאותיות "אדם" המה גרמו למיתה ומגיפה בעולם (ואכן, אדם הראשון על ידי חטאו הביא את המיתה לעולם, על ידי שפגם בשם אדם והביא "דם").
עוד עליך להבין - "בֵּין דִּין לְדִין", אותיות "דין" הנשארים משם "אדנ-י" גרמו להנהגת הדין הקשה שבעולם. על דרך זה מובא, כי צד הקדושה וצד הטומאה ('סטרא אחרא') מתמודדים תמיד מי יגבור. לא זו בלבד, אלא שעל ידי עוונותינו ניתן כוח ל'סטרא אחרא' לנגוע בקדושה חס ושלום, והשטן יונק את עצם כוחו מהקדושה, כיון שעומד בסמוך לה, ומצפה לנפילת הקדושה, באופן שאם זה מתמעט זה מתרבה, וחוזר חלילה.
בכתבי האריז"ל הסמיכו לכך את לשון חז"ל "וכן ירדן שנטל מזה ונתן לזה" (בבא מציעא כב) - הירדן דבוק לגבול ארץ ישראל, אך הוא בעצמו מחוץ לארץ, וכאשר מי הירדן מתרבים הרי זה על חשבון מי ארץ ישראל המתמעטים, כך שה'קליפה' יונקת וגוזלת מן ה'קדושה', וגם להיפך - לפעמים מי ארץ הקודש מתרבים ומי הירדן מתמעטים (הענין מוסבר בזוהר פרשת ויקהל).
ומעתה גם המשך הפסוק רומז על כך: "וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע" - עוד תבין, שהעוונות גרמו ל"נגע", שה'סטרא אחרא' נגעה חס ושלום בקדושה, והיא ממעטת ומשפלת אותה. וכאשר העוון החמור מאוד שורה בישראל - הוא עוון "שנאת חינם", שהוא שורש הקשה להרבה עוונות המסתעפים ממנו, הרי זו היא הסיבה השורשית לכל הדינים והדמים שבעולם - משום "דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ", השנאה המקלקלת את השורה, וגורמת למחלוקת, לשון-הרע גאווה ועוד.
העצה היחידה היא להגביר את כוח התיקונים בעולם, ולתקן על ידי תשובה ומעשים טובים, ולכן: "וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ", על כל אדם לנוס למקום הטהרה, ולהיטהר מיצר הרע, בכך שיתבדק בדרכי החכמים וישמע את הוראותיהם, את המעשה אשר יעשה ואת הדרך אשר ילך בה.
וכמאמר חכמינו ז"ל: אם פגע בך מנוול זה - משכהו לבית המדרש, כך יתקנו ויתעלו הפגמים "וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ" ובאת אל הכהנים, הם תלמידי החכמים משרתי ה', העוסקים בתורה שהיא במקום הקרבנות, הלוויים הנלווים תמיד עם השכינה ואחוזים ודבוקים בה, "אֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם" - לשמוע בקול גדולי הדור, ולבקש מהם את דרך תשובה - ודרשת - ואז: "וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה' וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל".
