אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי: לא דוד היה ראוי לאותו מעשה - חטא בת שבע, ולא ישראל היו ראויים לאותו מעשה - העגל, אלא להורות תשובה, ופירש''י שם: גיבורים ושליטים ביצרם היו, ולא היה ראוי שישלוט יצרם עליהם, אלא גזירת מלך היתה לשלוט יצרם עליהם כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, שאם יאמר החוטא: לא אשוב שלא יקבלני, אומרים לו: ראה ולמד ממעשה דדוד וממעשה העגל שכפרו ונתקבלו בתשובה.
ובגמ' שם עושה צריכותא מדוע הוצרך הקב''ה ללמד תוקפה של תשובה גם אצל יחיד כדוד המלך ע''ה וגם אצל ציבור במעשה העגל. והרי גמרא זאת מבהילה כל רעיון, רשב''י אומר ומגלה לנו טעם חטא דוד המלך בבת שבע, והוא מבלי להצטרך לומר שכל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, אלא יש ללמוד כפשוטו שאכן חטא דוד בבת שבע, וכפשט דברי נתן הנביא בתוכחתו אליו במשל כבשת הרש, וכמו כן את חטאם של ישראל בעגל יש להסבירו לדעת רשב''י כפשוטו שחטאו ממש ישראל בע''ז, ואם תאמר היאך נכשל מלכנו משיחנו בחטא חמור כזה? וכן דור המדבר - דור מקבלי התורה דור דעה ששמעו דברות ה': אנכי, ולא יהיה לך אלהים אחרים, ולמחר עשו עגל? אלא באמת שליטים ביצרם היו, אלא שגזר עליהם א-ל עליון לחטוא - השליט את יצרם עליהם - ואם כן אין לימוד זכות עליהם יותר גדול מזה.
נתבונן, לקח הקב''ה את האישיות החשובה ביותר בעם ישראל והוא משיחנו משיח ה', ''נשבע ה' לדוד אמת'' וכו' שהוא יהיה משיחו לנצח, והכשילו בחטא החמור ביותר שבגילוי עריות, והוא אשת איש, וכמו כן לקח הקב''ה את הדור המעולה שבדורות שלא היה כמותו ולא יהיה כמותו עד שיבוא מלך המשיח כמובא בזוהר על דור זה, והכשילם בחטא החמור ביותר - ע''ז, וכל זה למה? כדי שיהא לנו אימון בו ית' שהוא מקבל בתשובה.
לא הסתפק הקב''ה לא במאמרו בתורה כנ''ל ''כי המצוה הזאת לא בשמים'' וכו', וכמו כן לא הסתפק בשבועה שנשבע לנו כמובא ביחזקאל, אלא אף עשה מעשה נורא להכשיל את משיחו משיח ה' בג''ע, ואת הדור של משה רבנו בחטא ע''ז, על מנת שנרכוש אימון בו שהינו מקבל בתשובה. ופליאה היא, מה כל החרדה הזאת שחרדה חוכמתו ית' כביכול עד שהוצרך להבהיר לנו ולחזק את אמונתנו כל כך בדבר ה' שכן נאמן הוא לקיים דברו בקבלת התשובה, ולעשות כל הנאמר למען נאמין לו שמועילה תשובה שהיא מצוה ככל המצוות.
Comments