"וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ"
"וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"; ב' כתובים הבאים אלו צריכין ביאור. דע כי יש ב' הדרגות תשובה, יש תשובה שישראל עושים מעצמן שיכירו חיובם עם הבורא ויכופו יצרם, ויש תשובה שעושים על ידי יסורין אשר יצר להם האויב ויצעקו מכאב לב;
וכנגד ב' הדרגות דיבר משה אל כל ישראל, כנגד העושה תשובה הגם שלא שמע קול נוגש - אמר "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ" שיתעוררו הלבבות לחיבת אלהיהם, ומצאת, והגם שיש בידך עבירות חמורות כאמור בסמוך "ועבדתם שם אלהים אחרים" וגו' אף על פי כן פטורים אתם מהיסורין ודי לכם התשובה, והטעם "כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ" שתשובה כזו היא תשובה שלימה בכל לב ובכל נפש:
וכנגד תשובה הבאה מצד היסורין אמר "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ" וגו' "וְשַׁבְתָּ" וגו' פירוש מחמת היסורין אשר יצר לך אויבך, וכאן לא הזכיר "בְּכָל לְבָבְךָ" וגו' כי באמצעות היסורין הוא שב, ומה שחסר לשבים מחמת יסורין בבחינה הדרגת התשובה משלימין אותו בבחינת היסורין עצמן שעברו עליהם כי היסורין ממרקין העונות ומטהרין את הנפש, ומה שחסר לכת הראשונה מצד שלא עברו עליהם יסורין, משלימין אותו בבחינת מעלת התשובה, וכפי זה מאמר "בַּצַּר לְךָ" נמשך עם מה שלפניו וזה שיעורו ובקשתם וגומר "וּמָצָאתָ" והטעם "כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ" וגו' או "בַּצַּר לְךָ" וגו' "וְשַׁבְתָּ" הגם שלא תהיה בכל לבבך וגו', ונתן הכתוב טעם לקבלת ה' תשובה שלימה לבדה בלא יסורין או תשובה שאינה שלימה על ידי יסורין כי אל רחום ה' אלהיך:
עוד יתבארו הכתובים על זה הדרך "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם" פירוש וכשתהיו בין האומות שם תבקשוהו ותתפללו אליו לדברים הצריכים לכם לחיותכם, ואינו מדבר בבקשת הגאולה, ומצאת שימצא לכם שאם לא כן יאבדו ב''מ, ואמר לשון יחיד ("וּמָצָאתָ") לומר שלא לכולם ימצא כשיקראוהו בארץ העמים אלא ליחידי סגולה, והטעם "כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ" וגו' פירוש צריך מבקש ה' התעצמות גדול ואולי ישיגו הבקשה בסדר זה יחידי עם:
ואומרו "בַּצַּר לְךָ" כתוב זה מדבר בהבטחת הגאולה כי בצר לעם ישראל שהוא זמן הגלות עוד לו שימצאוהו כל הדברים האלה האמורים בסמוך שהם השמדה מן האדמה והפצה בין האומות והמעטה שישארו מתי מספר זה יהיה באחרית הימים והם חבלי משיח, ולא יהיה להם כל הצרות בתמידות בזמנים ארוכים אלא באחרית הימים, ומבטיחם שיעורר ה' לבבם אז לשוב בתשובה, והוא אומרו "וְשַׁבְתָּ עַד ה'", ונתן טעם להבטחה זו "כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ" וגו' "ויחזק לבך לשוב" וגו':
ואולי שזו היא טענת מיכאל לפני ה' שהביא בזוהר חדש (דף ל') שהרי באו אחרית הימים ומצאו אותם כל הדברים ולמה לא יעורר ה' לבם לשוב, ופירשתי המאמר במקום אחר, ועינינו לה' צופיות לפתוח אוצר רוח טהרה לפקוח עינים עורות ולהטות לבבות עם ה' להכיר נעימות עריבות ידידותו.
