"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ"


טעם ההגשה, לצד שרצה לומר להם ענין המכירה לזה לא רצה לומר להם אלא בלחישה, לזה אמר גשו ואחר שנגשו אמר להם וגו' וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה וגו', והגם שאמר "הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ" וגו' ולא עמד שם אדם אף על פי כן חש לאזנים לקיר ודבר באזניהם.


"וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה"; טעם שחזר פעם ב' אני יוסף, לצד שראה שלא ענוהו חשש לב' דברים. האחד שפחדו ממנו ולא יכלו להשיב כבושת גנב כי ימצא, והב' שלא האמינוהו שהוא יוסף;


לזה אמר כנגד צד היראה שאתם יראים ונבהלתם לא תחושו לדבר כי "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם", פירוש מתנהג עמכם במדת האחוה וכאלו לא היה הדבר ההוא, גם סמך לומר "אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם" לומר שאפילו בזמן המכר לא כהתה עין האחוה ממני, וכנגד צד הצדקת הדבר שהוא יוסף אמר להם דבר שבו יצדיקו בסימן מובהק, כי הוא זה באומרו "אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה" ודבר זה לא ידעו אדם ואפילו נביא (ילקוט קמ''ב) אם לא שתאמר ודאי גמור כי הוא זה יוסף.

ALL RIGHTS RESERVED. TORATHESED.COM 2006-2021