פתיחת הפרשה נכתב "וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל" (לא, א) למה לא נאמר להיכן הלך?
ברם, הכוונה שבדבר היא: שנכנס משה רבנו לתוך תוכו של כל אדם מישראל. בכל אדם מישראל, בכל הזמנים, יש ניצוץ ממשה רבנו.
"וילך משה" מוסב איפוא על "אל כל ישראל". לפיכך אמרה תורה: "ולא ידע איש את קבורתו" (לד, ו) לפי שמשה רבנו "נקבר" בלבו של כל אדם מישראל.
"וילך משה" - אפילו לאחר שכבר הלך משה רבנו מן העולם, "וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל", עודנו מדבר תמיד את דברי התורה אל כל ישראל. כל חידוש שמתחדש בכל עת שהיא, הריהו נובע מכוחו של משה רבנו. על כן קראו חכמינו לכל תלמיד-חכם בשם "משה", לפי שתורתו באה מכוחו של משה רבנו.
על "וילך משה" אומר תרגום יונתן: "ואזל משה למשכן בית אולפנא" - שהלך משה לבית המדרש. את "לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא" פירש רש"י "שנסתמו ממנו מעיינות החכמה", ואם כן שוב לא יכול היה לחדש מעצמו שום חידוש בתורה, לפיכך הלך לבית-המדרש לשמוע תורתם של אחרים, כפי ששנינו במשנה: "הולך ואינו עושה - שכר הליכה בידו" (אבות פ"ה).
וממשיכה הפרשה עם "בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם" (לא, ב) ופירש רש"י "היום מלאו ימי ושנותי, ביום זה נולדתי וביום זה אמות". חכמינו אמרו, שלפיכך הטיל המן את הפור על חודש אדר, משום שבחודש זה מת משה-רבנו והיה סבור כי בחודש זה יעלה לו בנקל לנצח את ישראל, אולם נעלמה ממנו הידיעה כי בשבעה באדר גם נולד משה רבנו.
אם אחרי כאלף שנה ראה המן את זמן מיתת-משה כזמן רע לישראל, הרי אז באותה שנה בה נפטר משה, ודאי היו ישראל מתייראים ללחום נגד האומות. על כן אמר להם משה: "היום מלאו ימי ושנותי, ביום זה נולדתי" - גם יום לידתי חל באותו הזמן ואין לכם איפוא כל סיבה להתיירא - "חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו".
