פירש רש"י: 'האנשים ללמוד, והנשים לשמוע, והטף למה באו? כדי לתת שכר למביאיהם'.
מצינו בגמרא, שכששמע רבי יהושע את המאמר הזה: "לתת שכר למביאיהם", נענה וקרא: "מרגלית טובה היתה בידיכם ובקשתם לאבדה ממני" (חגיגה ג').
ויש להבין מה ראה רבי יהושע להתפעל כל כך מהמאמר הזה, עד כדי לכנותו בשם "מרגלית טובה"? ברם, בירושלמי (יבמות פ"א) מסופר על אמו של רבי יהושע, שהיתה מוליכה את עריסתו לבית-המדרש, בשביל שיתדבקו אזניו בדברי-תורה.
לפיכך היה מאמר זה: "לתת שכר למביאיהם" כה יקר וחשוב בעיניו כמרגלית טובה, שהרי אמו נהגה בו כך והביאתו לבית-המדרש בעודנו תינוק.
ב'שער בת רבים' מצינו: אב שמשקיע עמל ויגיעה בחינוך בנו, כמוהו כאדם שמצא מרגלית בבוץ והוא טורח ועמל לקנותה וללטשה, אולם איננו יודע אם אמנם מרגלית היא זאת או שמא אינה אלא רסיס זכוכית.
האב גם הוא אינו יודע מה גידול יצמח מן הילד, ואף יתכן שבסופו של דבר יהא כל עמלו לחינם ולא יעלה בידו אלא חרס. בכל זאת אמרה תורה כי האב יקבל את שכרו בעד עבודת חינוכו, שכן הוא מילא את חובתו.
לפיכך קרא רב יהושע למאמר זה בשם "מרגלית טובה", שכן הוא בא ללמד כי עבודת חינוכו של ילד רך הינה מרגלית טובה שמקבלים שכר עבורה, אף על פי שלא נשאה את הפרי הרצוי.
