מכל האישים הגדולים בכל המקרא כולו, אברהם-אבינו הוא האישיות האחת והיחידה הזוכה להקרא אוהב-ה', ובוודאי אין זה מקרה שתואר זה מופיע בהפטרה לסדרת "וירא". הנביא ישעיהו פונה לעם-ישראל וקורא באזניו: "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (מא, ח).
על כך קוראים אנו ב"מישנה תורה", בפרק האחרון מ'הלכות תשובה', בו מסביר הרמב"ם מה משמעות המושג הגדול של אהבת-ה', וזו לשון הרמב"ם במקור שנכתב בעברית: 'העובד מאהבה, עוסק בתורה ובמיצוות, והולך בנתיבות החוכמה, לא מפני דבר בעולם, לא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהיא אמת, וסוף הטובה לבוא בגללה; ומעלה זו היא מעלה גדולה מאוד, ואין כל חכם זוכה לה, והיא מעלת אברהם-אבינו, שקראו הקדוש ברוך-הוא 'אוהבי', לפי שלא עבד אלא מאהבה, והיא המעלה שצוונו בה הקב"ה על-ידי משה, שנאמר: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אלוהיך" (דברים ו, ה), ובזמן שיאהב אדם את ה' אהבה הראויה, מיד יעשה כל המיצוות מאהבה'.
